"נקודת מפנה". צילום באדיבות הסרט.
פסטיבל הקולנוע היהודי 2021 – "נקודת מפנה" של הבמאי נועם סובוביץ' הוא סרט רהוט ומהודק המייצג קו התפתחות לינארי ביחסי ישראל-גרמניה דרך עולם הכדורגל. הלוואי שזה היה כל כך קל בעולם האמיתי.
במאי הסרט נועם סובוביץ', בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ("ביקורת מולדת", "מערבולת"), שוזר בדייקנות אינפורמציה על עולמות שבלשון המעטה ניתן לומר כי אינם קלים לגישור. האחד, של עמנואל שפר, מאמנה האגדי של נבחרת ישראל והשני של קבוצת הכדורגל הגרמנית 'בורוסיה מנשנגלדבך'. שיאו של הסרט הוא משחק ידידות המתקיים בארץ בפברואר 1970 בו מארחת ישראל את הקבוצה הגרמנית ובא שלום על ישראל (וגרמניה!).
הסרט מחולק באופן די ברור כשתחילה מבוסס מקורו של שפר כניצול שואה אשר משפחתו נרצחה ברובה המוחלט ואשר הטלטל בין מדינות בבריחתו מן הנאצים כשהדבר הקונסיסטנטי היחיד בחייו הוא הכדורגל. כך, שכנדרשת דלת כניסה לדיפלומטיה הגרמנית ארצה, מה יותר טוב מכדורגל כדי לקדם אג'נדות פוליטיות? החלק הבא מתאר כמובן את ההתנגדות העזה שמביעים יהודי הארץ ולבסוף המשחק – קטרזיס. החלוקה משרתת את הניגודים והפתירה אך לא בטוח אם הטייטל "נקודת מפנה" משרת את ההיסטוריה הכללית. המסקנה אולי היא שלמדנו להפריד בין כדור אחד (המפלח את המגרש) למשנהו (זה אשר פילח את תולדות העם היהודי ישר בפיקה של הברך).
הסרט קיים את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים והופק על ידי הוט-8 וזייגט פילמס ("חפשים"). למעשה, אין מתאים מ"נקודת מפנה" כדי לדון בשינוי התפיסתי של יהודים-ישראלים את גרמניה. אנחנו הרי מעריצים את נבחרת הכדורגל, משבחים את תרבות המועדונים, מפללים ליוקר מחייה כשלהם וכמהים לרילוקיישן לברלין, אך אל נשכח שאת תרגולי הדואלינגו בגרמנית אנחנו מחוייבים להשאיר מחוץ לבית של סבתא.
מן המרואיינים בולט בלבו החשוף מוטל'ה שפיגלר אשר נדמה כי יש בו איכות של שחקן תיאטרון מפוספס. האותנטיות בה הוא מדבר על המשחק, הכדור, הילדות והמאמן עשויים לשבות גם את אלו שלא צפו במשחק כדורגל אחד בחייהם.
הספורט הוא אכן זרז לחשיפת רגשות אמיתיים, הוא מעבר לדיפלומטיה אך הוא גם מסתכם בבעיטת כדור לשער. אך אם מישהו יכול לגרום לי להאמין שלכדורגל באמת עשויה להיות משמעות מעבר למגרש, זהו סרט שכזה.
נקודת מפנה (ישראל, גרמניה, 2021)
בימוי: נועם סובוביץ' | הפקה: דוקי דרור, ליאת קמאי אשד, ריינהרט ביטס, נדין נוימן | מוסיקה מקורית: חיים אילפמן | צילום: דוד זריף
הפצה: גו טו פילמס (Go2Films), הוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי 2021