הכי אחי: הסרט הזה קצבי, מסעיר ומרגש. והוא בן 2,500 שנה

בזמן שכולם מתווכחים על "סיפור הפרברים" של ספילברג, שהוא כידוע עיבוד חדש למחזמר ישן שמבוסס על טרגדיה שנכתבה במאה ה-16 ("רומיאו ויוליה"), מגיע למסכינו עיבוד קולנועי נוסף לטרגדיה עוד יותר עתיקה – "אנטיגונה". המיתוס של הצעירה שמרדה בחוק בשם נאמנות לערך המשפחה, כפי שתואר לפני כאלפיים וחמש מאות שנה במחזה מאת סופוקלס, סיפק השראה לאינספור יוצרים בתחומים שונים, בהם ז'אן קוקטו, ברטולד ברכט ופליקס מנדלסון. הגרסה החדשה מגיעה אלינו מקנדה – והיא מחשמלת (ככתוב, משום מה, תחת שם הסרט בכתוביות התרגום לעברית).

הקולנוענית סופי דראספ העבירה את אנטיגונה לקוויבק של ימינו, והפכה אותה לפליטה יתומה מאלג'יר, כדי להעניק באמצעותה תבנית של טרגדיה קלאסית לנושא הבוער של אלימות משטרתית כלפי קבוצות מיעוט אתניות. אירועים כאלה מוכרים לנו היטב מארה"ב ומישראל, ומתברר שהם קורים גם בקנדה. דראספ נטלה השראה מראיון ששמעה עם אחותו של מהגר בן 18 מהונדורס, ששיחק בקוביות עם חברים במגרש חניה כשנורה למוות על ידי שוטרים. זה קרה במונטריאול ב-2008 ומשלא הוגשו כתבי אשמה נגד השוטרים המעורבים, הפגנות המחאה הסלימו למהומות. 

מקרה דומה מתפקד כאירוע המחולל של "בשם האח" (במקור: "Antigone"), דרמה אינטנסיבית וטעונה, מבוימת בסגנון ריאליסטי, שניחנה בעוצמה טראגית מטלטלת. היא מובלת על ידי נהימה ריצ'י בהופעה עוצרת נשימה. יפהפייה קטנת קומה עם חזות שברירית, היא מגלמת את אנטיגונה כנערה שקטה ונחושה עם שלד מאדמנטיום. 

נהימה ריצ'י ב"בשם האח" (צילום: יחסי ציבור)

אנטיגונה מתגוררת בהרמוניה עם סבתה מני, אחותה הספרית איסמנה, ושני אחיה האהובים אטאוקלס ופוליניקס, שמדי פעם מביא הביתה אביזרים יקרים יותר מכפי שידו משגת. הוריהם נרצחו במולדתם לפני שהספיקו לברוח משם והפכו לזיכרון טראומטי. אנטיגונה היא תלמידה חרוצה ומבריקה שעתידה לפניה, עד שיום אחד אטאוקלס נהרג במהלך פשיטה של המשטרה, ופוליניקס נעצר באשמת תקיפת שוטר. בשל חברותו בכנופיית פשע, פוליניקס עומד להיות מגורש בחזרה למולדת, ואנטיגונה מחליטה להקריב את עצמה כדי להבריח אותו מהכלא. החבר החדש שלה היימון, בנו של פוליטיקאי בעל קשרים, מפרסם את המעשה שלה ברשתות החברתיות, והיא זוכה לגינויים גזעניים אך גם לתמיכה הולכת ומתרחבת. 

"בשם האח" (צילום: יחסי ציבור)

בטרגדיה הכלולה בחומר לבחינת הבגרות בספרות, שני האחים הורגים זה את זה, ואנטיגונה מתעקשת לערוך טקס קבורה לפוליניקס בניגוד להוראתו של דודה המלך קראון. בת דמותה הקנדית נאבקת לתת לאחיה הזדמנות שנייה, וזאת מטרה שקל לנו יותר להבין ולהזדהות איתה. אבל ככל שהסיפור הולך ומסתבך ואנטיגונה מגלה פרטים מרתיעים על פוליניקס, בחירותיה נעשות קשות יותר וקיצוניות יותר. הנאמנות העקשנית שלה לערך המשפחה כשהמשפחה עצמה הולכת ומתפוררת מתחדדת בהקשר התרבותי של הפליטות בארץ מערבית. אחותה, לעומתה, עושה בחירות אחרות. 

"בשם האח" (צילום: יחסי ציבור)

אחד הדימויים המוכרים מסרטים על נשים מורדות או נשים מעורערות (לא פעם זה אותו דבר), הוא סצנה שבה הגיבורה גוזזת את שיערה ומשווה לעצמה מראה נערי. המחווה המהדהדת הזאת מתפקדת כאן בכל הרבדים – היא לא רק סמלית אלא בעלת משמעות עלילתית ודרמטית – והיא מדמה את אנטיגונה לז'אן ד'ארק, שכמותה קראה תיגר על הממסד ופעלה בעקשנות קיצונית בניגוד לטובתה האישית, ולמורדות נוספות שדמותן נחקקה בזיכרון התרבותי. 

"בשם האח" (צילום: יחסי ציבור)

בשנים האחרונות הקולנוע המערבי מרבה לעסוק בנושא הפליטות, ומחפש דרכים חדשות להתמודד איתן לא רק במסגרת סרטים תיעודיים ודרמות חברתיות, שחלקן לוקות בחד צדדיות ובמטיפנות. דראספ, שגם צילמה את הסרט, כתבה תסריט מורכב ומהודק, שמנצל היטב את תבנית המחזה של סופוקלס בלי שההתאמות ייראו מאולצות. פוליניקס הפרוע ואיסמנה המיושבת הן דמויות עגולות ובעלות נוכחות דרמתית, ואפילו הנביא העיוור טיריסיאס משתלב כאן בסצנה מצמררת. 

"בשם האח" (צילום: יחסי ציבור)

זה סרט קצבי ומסעיר, שיש בו גם רגעים מרגשים של מחוות אהבה שקטות, והוא מדביק את הצופים למושבים. במילים אחרות, בימים אלה שרבים מעדיפים להישאר בבית עם נטפליקס, שווה לצאת בשבילו גם בגשם, ולשבת עם מסיכה באולם עד הסוף העוצמתי. אני, בינתיים, הולכת לחפש את סרטיה הקודמים של דראספ שלא שמעתי עליה עד כה. 

✯★★★★ 4.5 כוכבים
Antigone בימוי: סופי דראספ. עם נהימה ריצ'י, ראשידה אוסעדה, נור בלחיריה. קנדה 2019, 109 דק'