חמש שנים אחרי סרט הביכורים שלה, "אנשים שהם לא אני", היוצרת המוכשרת הדס בן ארויה שבה אלינו עם "מישהו יאהב מישהו" – דרמה תל אביבית דברנית על חופן דמויות (צעירות ברובן) שתרות אחר כתף חמה שאפשר להניח עליה את הראש. על אף שלא תמצאו כאן חידושים גדולים, התוצאה מדויקת, אותנטית ומלאה ברגעים ראויים.
הסרט בנוי משלושה פרקים. בראשון בחורה בשם דני (הדר כץ) מסתובבת במסיבה בחיפוש אחר מקס (לב לייב לוין), הבחור הזחוח שהכניס אותה להריון. הפרק השני מתמקד במקס ובבת הזוג החדשה שלו, אבישג (אלישבע וייל), בעוד השניים מתמסטלים, שוכבים ומנסים להעמיק את היכרותם. בפרק שמסיים את הסרט (ושמביא אותו לשיאו היפה) אבישג יוצאת לרגע מהמשבצת שלה ויוצרת קשר מפתיע עם גבר מבוסס ומבוגר יותר (יואב הייט).
מלבד סצנת הפתיחה התזזיתית של הסרט, "מישהו יאהב מישהו" בנוי כמעט כולו משיחות ארוכות בין שתי דמויות שנמצאות יחד בחדר. עם זאת, התסריט הדינמי מתמיד לייצר עניין, תוך שהוא מציג את המורכבות ואת האופי רווי הסתירות של הדמויות, ובן ארויה מוכיחה שוב ושוב שאין לה שום בעיה לגרום לשיחה להתגלגל באופן טבעי ומשכנע במשך דקות ארוכות.
בין מונולוג למונולוג תמצאו כאן גם שתי סצנות מין ארוכות וגרפיות, שמוסיפות רבדים נוספים לתמהיל הרגשי והאנושי של היצירה. למרות שיש משהו מאוד מקומי, עכשווי ו"תל אביבי" במה שנרקח על המסך, נדמה שבן ארויה שואבת השראה מסוימת גם מסרטיהם של ז'אן לוק גודאר, הרמוני קורין ולארי קלארק (ובייחוד מהסרט "Kids").
כל השחקנים שגייסה בן ארויה לסרטה עושים עבודה טובה. הדר כץ, שמופיעה על המסך במשך מספר דקות בלבד, מותירה חותם עמוק בכל זאת, וגם לוין והייט מבצעים את מלאכתם במיומנות ובאומץ לא מבוטל.
בתוך כך, אין ספק שאלישבע וייל, שחושפת כאן הרבה יותר מאשר רק את גופה, היא זו שנושאת את הסרט הלא תמיד פשוט הזה על כתפיה. הופעתה המרשימה עושה שימוש בקשת רחבה של מצבים אמוציונליים מעוררי הזדהות (ולעיתים גם מעוררי אי נוחות), טוענת את הסרט באנושיות, וגורמת לו (ולשיר הנושא הנהדר שלו, "זה מכבר", בביצועו של מתי כספי) להמשיך ולהדהד בראש גם לאחר שהוא מסתיים. "מישהו יאהב מישהו" אינו מיועד לכל אחד. אך המישהו הזה אהב.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו