שרלטן – ביקורת

שמו של יאן מיקולשק הולך לפניו בקרב העם הצ'כי, באותה מידה שהשחקן קנטינפלס מוכר למקסיקנים וזוהר ארגוב ידוע לישראלים ובכל זאת איזה סיפור, אילו חיים מרתקים, החומרים שממנו עשויים סרטים, שיעור היסטוריה מרתק והכל נעשה ביד רמה. אניישקה הולנד על כס הבמאית, ותיקה בתחום, במהלך הקריירה ייצגה עם סרטיה בתחרות האוסקר שלושה מדינות: גרמניה ("קציר כועס"), פולין ("באפלה"), ועם "שרלטן", צ'כיה. קל להבין מדוע, הולנד נמצאת בשיאה, מיומנת ומשופשפת מתמיד, בימוי בטוח וקפדני. אם זאת אולי יותר מידי מוקצע על הגבול שנהפך לסטנדרטי, מיושן וסטטי ובכך נפגע הגרעין הרגשי של הסרט.

יאן מיקולשק היה מטפל בצמחי מרפא שזכה להצלחה, כסף ופרסום בזכות יכולותיו ושיטותיו המרשימות הכולל… הבחנה של בדיקות שתן דרך האור (ניתן רק לנחש שמחלקת האביזרים עבדו שעות נוספות). אם זאת גם לקוחותיו המסורים ואסירי התודה לא יוכלו לעזור למיקולשק כשהשלטון הצ'כי עם סיום משטר סטלין באירופה, מסמן אותו כשקרן ורמאי.

בהכרותיי הראשונה עם איוון טרויאן, מתגלה שזכה חמישה פעמים בפרס השחקן בטקס האריה הצ'כי (האוסקר של צ'כיה), האחרון מבניהם ניתן למנות את "שרלטן", ובצדק. מיקולשק של טרויאן הינו שקט ומופנם, ניתן להבחין על פרצופו את הכאב הרב שסוחב עימו מימיו במלחמה ועד התמודדותו אל מול שלטונות החוק. בגלל שחייו של מיקולשק כעמוסים וגדושים, משהו נאבד בדרך, לא בהכרח מפוקס, מבולגן, קופץ מנקודה אחת לשנייה מבלי להרחיב עלייה יותר מידי.

לדוגמא הסיפור בין מיקולשק למנטורית בתחום צמחי המרפא, נבנה בצורה יפיפה ועדינה, מסתיימת באחת הסצנות הקשות לצפייה (אזהרה למי שנתרע מאלימות כנגד חיות) והשאר?, מסתכם במספר שורות על כך שטיפל במנטורית עד סוף חייה. להגנתו, בשלב מאוחר מצליח הסרט למצוא את מקומו, הסיפור בין מיקולשק לעוזרו האישי הינו הלב הפועם של היצירה, יחסים הרחוקים מלהיות נורמטיביים, מציגים את הצד האפל של מיקולשק.

למרות שמתואר כאדם קשה ובעייתי, קשה שלא לראות את הולנד מציירת אותו כגיבור, משם הסרט ניתן להאמין כי היצירה תחקור את מיקולשק, תגרום לקהל לפקפק בו ובשיטותיו. הדרמה העולה מהעלילה המרכזית בו ניצב על משפט של רצח, מרגישה איטית, כפויה ותוקעת את עלילת המשנה. במיוחד כשמעורב קשר אישי מהעבר בינו לבין אחד מנציגי השלטון שלא תורם בהרבה.

סרט ביוגרפי סטנדרטי, מחוזק על ידי בימוי מלוטש ומשחק משובח של טרויאן ושאר חברי הקאסט. אם זאת רחוק מלהיזכר כפסגות יצירותיה של הולנד, יצירה מאכזבת.

(אור פז)