סאבלט
תל אביב מעולם לא נראתה כך, חמימה, נעימה וחייה. מה שתורם לכל החוויה הזאת הינה עבודת הסאונד היוצאת מו הכלל, המזכירה שסביבנו למרות משקעי העבר החיים ממשיכים לנוע. "סאבלט", סרט הפתיחה של הפסטיבל. מעין שעה וחצי של קפה ומאפה עם חברייך הקרובים, זה שלא תזכור את כל השיחה זה לא אומר שלא שבלית בנעימות.
עלילתו עוסקת במייקל, עיתונאי המגיע לתל אביב לאחר שחווה טרגדיה. הוא מסבלט בדירתו של תומר, קולנוען צעיר המשמש לו כמדריך. המפגש עם תומר והאנרגיות של העיר מחזירים למייקל את האמונה בחיים.
זוג השחקנים הראשיים, ניב ניסים וג'ון בנג'מין היקי. יש כימיה לא מהעולם הזה (סצנת הארון היא לא יותר מיפיפה ומהפנטת). שניהם האדם מן השורה, עם רגלים על הקרקע. יש בהם מספיק אנושיות שעקב כך קל להתאהב בהם והבנה עמוקה של רצונותיהם וחששותיהם. סצנה כמו זאת המתרחשת בחוף הים ובלי דיאלוג אתה מבין מה מתחולל בראשו של הדמות.
אם זאת, הדיאלוגים בין הדמויות יכולים בקלות להוציא מהסרט בהיותם הלמות פטיש, למשל ההשוואה שעושה דמותו של מייקל בין משלוח פיצה לבין הסטוצים המתקיימים בגריינדר, הרי מובן מה מנסה איתן פוקס לעשות, הצגת הבדלים בין-דוריים, אך התסריט דורש יותר ליטוש. יכול להיות שתצאו ממנו בהרגשה של: "זהו, זה הכול?" . כי למרות שהסיום שלו שווה את המאמץ, אני מתקשה להאמין שהאפקט הרגשי שלו יכול להחזיק מעמד לאורך זמן.
דבריו הטובים של "סאבלט" מתגברים על מגרעותיו, במהלך השעה וחצי מעניק מספיק חום ועדינות שבעיני הוא הצפייה ההכרחית לחורף קר מתחת לשמיכה.
לאן את הולכת, אאידה?
בוסניה של 11 ביולי 1995, שיאה של מלחמת בוסניה. אאידה, מתורגמנית עבור האומות המאוחדות בעיירה הקטנה סרברניצה. מגנה בכל גופה את בעלה וילדיה מהצבא הסרבי הכובש את המקום. כשמהלכי הכוחות הצבאיים הולכים ומסתבכים האם נלחמת אאידה בגורל אכזרי הידוע מראש?
"לאן את הולכת, אאידה?" הינה יצירה מהודקת ואפקטיבית התשאיר אותכם פעורי פה באותה מידה שתהיו על קצה מושבכם. החומר בידיים הלא נכונות יחל להרגיש בומבסטי, אובר-דרמטי ומניפולטיבי או לשבת תחת הקטגוריה של "סרט חשוב". הבחירה להתייחס לזה יותר כמותחן, בו כל דקה קריטית מניפה את היצירה לשיאים דרמטיים משובחים במיוחד בארבעים דקות האחרונות, שניתן להרגיש שהגרוע מכול מתקרב ולא ניתן לנשום לרווחה.
כך שהסרט מצליח להרוג שני ציפורים במכה אחת, גם מספק מתח ובנוסף גורם לחשוב, להתחרד ולהיגעל מהמעשים שהובילו לאותו אירוע טרגי. האספקט הכי מעניין הוא כיצד גנרל ראטקו מלאדיץ' משנה את הנרטיב של מעשיו דרך ערוץ טלוויזיה מקומי. יאסנה דוריצ'יץ' בתפקיד הראשי לא יותר ממצוינת, מצליחה לבטא כל כך הרבה רק מהבעות פנייה ובנינו אתקשה להאמין שאף אחד לא יזיל דמעה ממנה באפילוג. שאר חבריה לקאסט אינם מגיעים לאותה רמה כמוה. אהיה מוכן להגיד שהם דיי שטחיים בהגשת דיאלוגים.
"לאן את הולכת, אאידה?" הינה קריאת ההשכמה לכל המדינות באשר ההם, לכך שפשעי מלחמה כמו אלו המתוארים כאן ממשיכים להתרחש מתחת לאפינו ואזרחים תמימים היושבים חסרי ישע, משלמים את המחיר.
// התמונה הראשית מתוך "לאן את הולכת, אאידה?" | באדיבות פסטיבל הקולנוע ירושלים
Film Castle 