במהלך ה-72 דקות של "אמא קטנה" סרטה החדש של הבמאית הצפרתיה סלין סיאמה ("דיוקן של נערה עולה באש") ישנו קטע אחד ששאר הקהל הממוצע יתפוס כשולי או זניח, אולם מתמצת את הסרט הנ"ל. נלי בהכנותיה האחרונות לפני שנרדמת מספרת לאביה על חברה חדשה שהכירה ביער וכבר אינה יכולה לחכות למפגשה השני, ברגע שהאב מכבה את האורות מתבצע קאט ליום למחרת, נלי וחברתה מריון נפגשים אל מול בית העץ שבנו יחדיו. זה חמוד להפליא, קסום ויתרה מכך הסרט הכי טוב שתראו השנה. כפי שצוין לעייל סרטה האחרון שביימה סיאמה נהפך לאהוב המבקרים, אם שמה לא היה מוכר לפניו כן, לא היה סיכוי שעכברי הסינמטקים ישכחו כעת. המעבר מאחד הפרויקטים השאפתניים, דרמת תלבושות היסטורית באורך שעתיים למשהו צנוע ושקט כמו "אמא קטנה" יכול להיתפס כמעיין פרויקט ביניים, תחנת מנוחה לפני חזרתה לתוכניות גדולות יותר. זהו לא המקרה כאן, בדיוק כמו ב"דיוקן של נערה עולה באש", סיאמה נותנת את כל כולה ב"אמא קטנה" דם, יזע ואהבה אחת גדולה.
למרות שאני נוהג לתת סקירה קצרה על עלילת הסרט, "אמא קטנה" הינו מבין היצירות המועטות שכדי לדעת עליהם כמה שיותר פחות. על אף ששמו מרמז על תוכנו, הצעתי עדיין עומדת, תתרחקו מהקדימון ותיאור העלילה. לאלו מכן שעדיין מעוניינים, אנסה כמה שיותר לתמצת (האחרים מבניכם רשאים לקפוץ לפסקה הבאה). נלי בת ה-8 איבדה את סבתה ומצטרפת יחד עם הוריה בניסיון לסייע בניקיון בית ילדותה של אימה, בזמן השהות פוגשת בחורשה ילדה בת גילה בשם מריון.
על אף היותו 72 דקות, הסרט מרגיש ארוך מזה. אין בהכרח מדובר באספקט שלילי, ההפך הוא הנכון. ההרגשה שעברתי עם הדמויות עולם במלואו, ביליתי עימם ברגעיהם המשמחים והמרגשים. אין ספק שחלק מהקרדיט לכך מוענק לא רק לתסריט (עליו נחזור בהמשך), אלא בנוסף לקאסט המופלא ובניהם שני הכוכבות הראשיות, האחיות ג'וזפין וגבריאל סאנס. הם לא יותר ממרגשות, כנות ואותנטיות ועוד כשמדובר בהופעתם הראשונה על המסך הענק, בכל הגשה של משפט ניכר לראות את ביטחונן. הסצנות הטובות ביותר הן האינטראקציות בניהן, לרוב עם הפקות בין אם מדובר בקולנוע או טלוויזיה, מוצע כי לא כדאי לעבוד יחד עם ילדים וחיות בשל אופייהם הבלתי צפוי. מרענן לראות שני ילדות פשוט מתנהגות כמו שמצופה מהן, מבלי להתכווץ אל מול משחק פשטני או תסריט שאינו מבין את הלך רוחם של הצעירים. הם מכינות אוכל, משחקות עימו, בונות בית עץ, יוצאות להרפתקה בין אם בבית או בחוץ על שפת הנהר.
התסריט של סיאמה מצליח לשלב בקלילות יתרה בין המציאות לפנטזיה, אם שאלתם את עצמכם כיצד היה נראה סרט לייב אקשן של גדולי האנימטורים היפניים הייאו מיאזאקי, תשובתכם נמצאת לפניכם. המשחקים בין שני הבנות מסמל את הכמיה והחזרה לילדות כנגד הרצון להתקדם, להתבגר ולהיפרד מחלק ממך, לכמה זמן להשאיר את החשש והבעיות מאחור אל מול התקרבותו בצעדי ענק של העתיד. אין סצנה שממחישה זאת יותר טוב מאשר הגעת אביה של נלי אל הבית וההודעה המרעישה שעלייהם לעזוב ולנסוע. קשה שלהתעלם ולא לציין את עבודתם הקשה של הצלמית קלייר מטון והמעצבים האומנותיים, ישנה הרגשה חמימה העולה מתוך כל פריים בסרט, כמו חיבוק, הרצון להתכנס מתחת פוף שבידיך כוס תה.
"אמא קטנה" עומד בציפיות שהציב לעצמו מאז הקרנתו בפסטיבל הסרטים בברלין משנה שעברה. זהו מאסטר קלאס לכל היוצרים הצעירים והשאפתניים שגם ב-72 דקות ניתן ומסוגל להעניק יצירה מרגשת, יפיפייה וסוחפת. כך שכדאי ואף מומלץ לראותו על המסך הענק.
(אור פז)
Film Castle 