"הדוכס". ג'ים ברודבנט, הלן מירן.
"הדוכס" הוא דרמה קומית בריטית המבוססת על סיפורו האמיתי של איש משפחה מבוגר שמחליט לגנוב דיוקן ממוזיאון כערובה לאספקת טלוויזיה ללא אגרה לבני הגיל השלישי וותיקי מלחמה. אם לא היה מדובר בסיפור אמיתי, סביר להניח שהעלילה לא הייתה אמינה במיוחד. זהו סרט תקופתי צנוע, שמלא בקסם, משחק טוב ודיאלוגים מעוררי השראה. סרט שמתאים לכל מי שנהנה מדרמה טובה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.
הבמאי רוג'ר מישל בנה את הסרט בצורה נכונה עם קצב מצוין. כמו בסרטו "נוטינג היל" (1999), גם בסרט הזה יש איזון מעולה של דרמה וקומדיה ומשהו שגורם לך להתאהב בדמויות כבר מהרגע הראשון ולהעמיק את האהבה ככל שהוא מתקדם. העיצוב התקופתי וסגנון הדיבור שבחר מיצ'ל מועברים בצורה אמינה ולא צעקנית. בשילוב של מעט מסתורין והתפתחות טבעית של הדמויות נוצר סרט שפשוט כיף לצפות בו.
בעוד האדישות כלפי חוסר הצדק החברתי עולה, בשנות ה-60 קמפטון בנטון (ג'ים ברודבנט, "ענן אטלס", "אשת הברזל") לא מוכן לעמוד בצד בשקט ופועל באופן עקבי להצביע ולהפגין על עוולות שהוא רואה. המשימה האחרונה שהוא שם על עצמו היא ביטול האגרה, שלטעמו לא מוצדקת, על צפייה בטלוויזיה. הוא מתנגד בתוקף לשלם את האגרה על הרישיון, שהוא אפילו נכנס למעצר למספר שבועות בגלל זה.
מי שנחרדת כל פעם מחדש מכל הפגנה שכזאת היא אשתו דורות'י (הלן מירן, "המלכה", "בנות לוח השנה"). היא אישה צנועה וחרוצה בעבודת הניקיון שלה שמעוניינת להימנע בכל כוחה בשערוריות כאלו ואחרות, בעיקר כשהן לא מאפשרות לבעלה לשמור על עבודה יציבה, ויש לה חשש עולה וגובר על עתיד בנה ג'קי (פיון ווייטהד, "דנקירק", "הנוסעים") שעדיין מתגורר עמם.
ג'קי מרגיש מחויבות חונקת כלפי הוריו. תאונת רכיבת האופניים שבה נהרגה אחותו, שינתה את ההורים שלו משמעותית. אמא שלו עברה להיות מרוכזת יותר בעבודה ובתחזוק הבית ואבא שלו נעלם לתוך עולם של כתיבת מחזות והפגנות. הוא חושש לעזוב אותם ועוצר את החיים שלו בשביל זה. כשהמדינה גועשת בשל רכישת יצירת אומנות של האמן הספרדי גויה בסכום כסף גבוה שנלקח מהקופה הציבורית, קמפטון הנזעם לא מוכן להתעלם ועושה מעשה בלתי יאומן וגונב את היצירה. התנאי שלו להחזרתה הוא העברת סכום כסף זהה לטובת רישיונות צפייה בטלוויזיה לנזקקים.
"הדוכס". הלן מירן, ג'ים ברודבנט.
ברודבנט ומירן מקסימים ביחד ולחוד, הדינמיקה ביניהם אמינה מאוד ומהנה לצפיה. ברודבנט חוזר לדמות הקבועה שלו מהשנים האחרונות, הזקן המוזר קצת בעל שמחת החיים, ועושה אותה מצוין. מירן מעולה ברוב התפקידים שלה, והיה נחמד לראות אותה בתור אישה פשוטה, לעומת תפקידי הנשים המרשימות שהיא בדרך כלל עושה. ברודבנט אולי מגלם את הדמות המרכזית, אבל מירן בשום אופן לא מגלמת את האישה הקטנה שרק דואגת לשלומו של בעלה והמשפחה ושניהם מביאים עושר לדמויות שלהם.
סרט Feel Good שכדאי לצפות בו כשמזדמן, בעיקר בגלל שהוא עמוק יותר מרוב סרטי Feel Good אחרים. אמנם לא יוצאים ממנו עם איזו תובנה גדולה לחיים, למרות המסרים החברתיים הברורים, אבל לא באמת צריך. לפעמים החיוך על הפנים מספיק בהחלט.
דירוג: 
הדוכס (בריטניה, 2020)
בימוי: רוג'ר מישל | תסריט: ריצ'ארד בין, קלייב קולמן | משחק: ג'ים ברודבנט, הלן מירן, מתיו גוד, ג'ון הפרנן, אנה מקסוול מרטין, פיון ווייטהד | מוסיקה מקורית: ג'ורג' פנטון | צילום: מייק אלי
הפצה: פורום פילם, החל מה-03.03.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: