מים מתוקים

"מחוץ למים" ("Fish Tank"), סרטה של הבמאית הבריטית אנדריאה ארנולד, מעצב את דיוקנה של דמות בתנועה מתמדת. ואכן, הגיבורה שלו, נערה חסרת מנוחה בת 15, אינה חדלה לנוע בו לרגע.

התנועה המבולבלת וחסרת התוחלת שלה מודגשת על ידי הפריים הריבועי (1:1.33) של הסרט - להבדיל מיחס המסך המלבני המקובל - שכמו סוגר על הגיבורה וכולא אותה בתוכו. זוהי בחירה אסתטית מפתיעה ומקורית. התנועה האובססיבית הופכת בתוך כך להצהרה של ייאוש, לנסיון כושל לפרוץ את הפריים המגביל וחוסם אותה - כמו החיים עצמם.

מיה חיה בדירת שיכון ציבורי באסקס עם אמה השתיינית ואחותה הצעירה בעלת הפה המלוכלך. שגרת יומה מורכבת משיטוטים, קטטות, הטחת קללות ותירגולי היפ-הופ בדירה נטושה. קייטי ג'רוויס בת ה-19 שמגלמת אותה היתה לפני צילומי הסרט מובטלת צעירה שהושעתה מבית הספר והתגלתה על ידי הבמאית במהלך ריב שניהלה עם החבר שלה בתחנת רכבת. לפני כשנה היא אף ילדה את בתה הבכורה.

"מחוץ למים". קצת סימבוליזם מיותר

בתחילת הסרט מיה מנסה לשחרר - זהירות, סמל - סוס לבן הכבול לגוש בטון, ושבעליו הם חבורה של צוענים צעירים. עם אחד מהם היא אף מנהלת קשר רופף. אבל הדרמה האמיתית מתרחשת בביתה שלה. אמה הקולנית מביאה הביתה חבר חדש (מייקל פסבנדר העולה, "ממזרים חסרי כבוד"), ומיה מזהה בו מיד משהו שכמהה לו כל חייה - מישהו לאהוב. לא זו בלבד שהוא נראה טוב ועובד, אלא שהוא לוקח את הבנות ואמן לטיול-דיג, ואף משאיל למיה את מצלמת הווידאו שלו כדי שתשמש אותה לצרכי אודישן.

הקשר שמתפתח ביניהם הוא אחד ההיבטים המרתקים והחמקמקים של "מחוץ למים". משהו שבין יחסי אב-בת סימבוליים, מימוש התשוקה של מיה לאהוב ולהיות נאהב, ואפילו ניצול מיני. דמותו זו של הגבר החדש במשפחה נותרת חידתית עד סוף הסרט כמעט - מה מניע אותו? מה מסתתר מאחורי חזותו הטובה-מכדי-להיות-אמיתית? - והגילוי מספק ליצירה מינורית ומעודנת זו את רגעיה האינטנסיביים ביותר.

קן לואץ', הדור הבא

זהו סרטה השני באורך מלא של ארנולד, אחרי "צרעה" (2005) שזיכה אותה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר ו"דרך אדומה" (2006) - דרמה מעולה ורבת עוצמה שנבנית סביב מצלמות מעקב בגלזגו. ממנחה על גלגיליות של תוכניות ילדים בטלוויזיה הבריטית של שנות ה-80, הפכה ארנולד לאחד הקולות הייחודיים בקולנוע הבריטי של העשור שחלף. הריאליזם המחוספס של סרטיה, ובמיוחד הסט העירוני האפור של זה הנוכחי, אמורים למקם אותה כממשיכתו הטבעית של קן לואץ' (ואמנם, יש משהו בהופעתה של ג'רוויס שמזכיר את זו של דיוויד בראדלי, גיבורו המחוספס של סרטו של לואץ' "קס" מ-1970).

מתוך הסרט. מיחסי אבהות ועד ניצול מיני

אלא שסרטיה של ארנולד נעדרים את היומרה הדידקטית של לואץ'. אף אין כאן אותה אסתטיקה מוכרת של קדרות ואומללות (אדרבא, השמש זורחת פה רוב הזמן). אם כבר, "מחוץ למים" מזכיר את סיפורי המוסר והגאולה מבית היוצר של האחים דארדן ("רוזטה"). כך, חלקו החותם של הסרט - מבלי לחשוף - מטלטל את הגיבורה הצעירה שלו בין כעס, קנאה ורצון לנקמה לבין התגברות, השלמה ונכונות לפיוס. זה בדיוק מה שמעניק לסרט את איכויותיו המרגשות.

התנודות הרגשיות הללו פעלו טוב יותר ב"דרך אדומה", שהיה מורכב ומקורי מסרטה זה. הן הובילו בו את הגיבורה למסע אמיתי ומייסר של גאולה וזיכוך. גם

כמה סמלים שחוקים (חוץ מהסוס הלבן הנ"ל, פוער פה את פיו דג מחוץ למים) נדמים הולמים יותר סרט ביכורים.

אך ארנולד משכילה להעביר באמצעים קולנועיים מקוריים וחסכניים את אופיו הדחוס והעוין של עולמה של מיה; וג'רוויס המעולה, חסרת הניסיון הקודם - ושנדמה כאילו היא מגלמת את עצמה - מייצגת נוכחות גולמית, כנה, מחוספסת וכובשת שנעה-פועמת ללא הרף על הבד.