לתעשייה הישראלית יש אילוצים שקשה להבין דרך המסך, אילוצים שכנראה קשורים לכך שרק אתמול, יותר משש שנים אחרי ששודרה לראשונה, "כפולים" חזרה לקשת 12 עם עונה שלישית. אבל כמו הקלישאה על התבשיל שמשתבח עם הזמן, העובדה שעברנו לא מעט מאז העונה הקודמת כלל לא פגעה בחוויה. להפך: היא הגדילה את הציפייה לקראת הקאמבק. "כפולים" היא כמו דודה רחוקה שמגיעה לביקור פעם בכמה שנים, ועם ערכי ההפקה האלה - זו מן הסתם הדודה מאמריקה.

כמו בשני הסיבובים הקודמים, גם העונה הזאת של "כפולים" מציגה סיפור טרי מהניילונים עם שלל פרצופים חדשים. סיפור טרי - ואקטואלי: העלילה מתחילה באירוע לעובדי חברת ההייטק הישראלית סטרימייז שנערך בקפריסין (המשך ישיר למגפת אירועי השופוני שהשתלטה לכם על הפיד), ומסתבכת כשהמסיבה הופכת לפיגוע טרור, ככל הנראה כימי, עם שלושה פצועים קשה. טרור, למרבה הצער, תמיד היה ותמיד יהיה אלמנט אקטואלי בצורה כזו או אחרת. אבל כשהעלילה כבר רומזת על קשר אפשרי לרוסיה, זה הופך את החיבור בין הסדרה לאקלים הנוכחי לעוד יותר מסקרן.

מי שמוביל את חקירת הפיגוע ונשלח לקפריסין הוא איתן קופל (מיקי לאון), החוט המקשר בין שלוש העונות של "כפולים". עוד לפני שהוא מתמקם שם יחידת 8200 - ליתר דיוק החיילת שגית (ושלום לעלמה קיני המעולה מ"המפקדת" ששוב על מדים) - מסמנת שלוש חשודות במעשה: קורין עבאדי (שני אביב), אנה יודובסקי (לנה פרייפלד) ודפנה מישור (רומי אבולעפיה). כמיטב המסורת של "כפולים", משחק המי-נגד-מי מתעתע מהרגע הראשון, כי דפנה היא גם אחת מהפצועים וגם אחת החשודות. לצדה בבית החולים מאושפזים שר החקלאות שימי דקל (אוהד קנולר), אולי המטרה המרכזית של הפיגוע, ואפילו מנכ"ל החברה שמבחינתי לא יכול להתלונן כי הוא נשוי לנרי (טלי שרון). גם יוסי מרשק אמור להצטרף בהמשך, וגם אוולין הגואל, וגם רומי אבולעפיה בתפקיד נוסף בתור התאומה של דפנה, אז יש למה לצפות. 

מכאן ואילך: כל מה שהתרגלנו לצפות לו מ"כפולים" ואחיותיה החו"ליות (כולל הגרסה הבינלאומית שלה שעלתה לא מזמן באפל TV פלוס), ובקטע טוב. אח של קורין? מתברר שהוא בדאעש, אבל מה הסיכוי שהאשם האמיתי ייחשף כבר בפרק הראשון. אנה? היא נראית טובה ויש לה ילד מתוק, רק שאז היא מבקשת מאבא שלה ללכת לחולות ולהשמיד לה את הלפטופ. הפרטנרית הקפריסאית של איתן? היא לא חשודה בכלום (בינתיים. לכו תדעו), אבל היא כן מספקת לא מעט חיכוכים בין שיטות ותרבויות קרובות-רחוקות. "כפולים" ממשיכה להיות מפתיעה ומותחת מבלי להיות מפתיעה באמת, תמיד בגבולות הגזרה שהגדירה לעצמה שעובדים היטב. לא משנה מה יקרה בפרק, ברור לכולם שהוא ייגמר עם טוויסט אחד אחרון ושוליים שמתרחבים באיטיות, וזה בדיוק מה שחובבי הז'אנר רוצים למצוא פה. 

יותר משהיא סדרה של דמויות מעוררות הזדהות או מתחים גיאו-פוליטיים, "כפולים" היא סדרה של תסריט. תסריט מבריק וחכם של ליאורה קמינצקי שמבין איך בונים טלוויזיה מותחת, כזו שמקלפת בתבונה שלב אחר שלב את הבצל שהוא התעלומה. בניגוד לרוב מקבילותיה - בעיקר הישראלית - היא רוקדת על שתי החתונות: עמוקה ומעשירה בלי להיראות כאילו עלתה שקל תשעים, מושקעת ועשירה בלי להיות נטולת תוכן. סדרה מהסוג שרק מתחשק לגמוע בצפייה אחת, ומצד שני עדיף לצרוך בקצב שבועי כדי לשמור את ההנאה ממנה עוד קצת. וכמו בשתי העונות הקודמות, לנו, הישראלים, יש יתרון: אנחנו זוכים לצפות בה לפני שהיא תכה גלים בשאר העולם.