שתי גלקסיות חגות זו לעבר זו. הראשונה מפוארת, עשירה, רבת כוכבים והצלחתה הכלכלית כבירה – הגלקסיה של מארוול. הכוכב הזוהר ביותר בגלקסיה זו הוא ספיידרמן שהפך מאז יציאת "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (שבשנת קורונה מתקרב במהירות להכנסות של 2 מיליארד דולר) לדמות החשובה ביותר עבור האולפן. השנייה היא "גלקסיית שאריות" של אולפני סוני וחברת הבת אולפני קולומביה, שמחזיקים בזכויות לסרטים בכיכובו של ספיידרמן, אך הודו בכישלונם כשהעבירו את הזכויות לניהול גיבור-העל הפופולרי לאולפני מארוול.
מה שנותר לסוני-קולומביה הן דמויות המשנה: גיבורי-על זוטרים ונבלי-על המזוהים עם הקומיקס של ספיידרמן, וסרטי אנימציה של ספיידרמן. באנימציה מצבם מצוין. "ספיידרמן: ממד העכביש" (2018) היה כל מה הניתן היה לקוות לו באיכות, שבחי ביקורת, פרסים והכנסות. בסוף השנה הנוכחית הוא יזכה לסרט המשך. בסרטי "לייב אקשן" התוצאות בעייתיות יותר, והן רק תוחרפנה לאחר "מורביוס" (Morbius).
ביקורות סרטים נוספות:
עד כה סוני הפיקו את שני סרטי "ונום" (2018, 2021) שעלו סכום מועט של כסף (כ-110-100 מיליון דולר, פחות מחצי מהעלויות של סרטי מארוול) והכניסו סכום כסף לא רע לאולפן (856 ו-501 מיליון בהתאמה). בסוני לא התרגשו מהביקורות הפושרות, אבל קשה להאמין שהם לא שמו לב ש"ונום 2" נפל בהכנסותיו ביותר מ-40 אחוז ביחס לראשון. את המגמה השלילית לא ניתן לתלות בקורונה, משום שז'אנר גיבורי-העל הוכח כחסין להשפעותיה.
3 צפייה בגלריה
מתוך "מורביוס"
מתוך "מורביוס"
בעייתי, וזה בלשון המעטה. מתוך "מורביוס"
פערי האיכות אינם רק נובעים מתקציב האפקטים. סרטי ונום, והדבר נכון גם ל"מורביוס", הם סרטים שלא הושקעה מידה מספקת של מחשבה וכישרון ביצירתם. הם לא מתמודדים באופן מספק עם היעדרותו של גיבור-העל שביחס אליו הוגדרו דמויות אלו. בהעדר ספיידרמן, נבלי-העל חייבים להיות מבוססים באזור ביניים מוסרי כ"אנטי גיבורים", וכך גם אם הם הורגים אנשים – בגדול אנו אמורים לתפוס אותם ככוח חיובי שעמו ניתן להזדהות.
הבעיה השלישית היא של הפער בין האופי האלים והמדמם של הדמויות בקומיקס – ונום הזולל אנשים, וכאן מורביוס הערפד השותה את דמם, ובין האופי הצמחוני של הסרטים המנסים להישאר במגבלות דירוג PG-13. ה-gore הופך להשפרצות פיקסלים מאופקות. זה צריך להיות סרט אימה, אבל כלכלית אסור לו.
והבעיה האחרונה, הניכרת גם בסרט הנוכחי, היא בתחושה של ריצה לעבר הניסיון לגבש את נבחרת נבלי-העל של ספיידרמן. לא רק ליצירת סדרות סרטים מקבילות אלא גם לשיתוף פעולה נוסח "הנוקמים". תנועה לעבר גרסה קולנועית ל"ששת המרושעים" (Sinister Six), שכרגע כוללת שתי דמויות, בכותרות הסיום של "מורביוס" נכנסת דמות שלישית, ובשנה הבאה יהיה סרט בכיכוב של "קרייבן הצייד", המהווה את הדמות הרביעית. קל לחוש בהבדל בין הגיבוש המגמגם של החבורה לאופן בו הוביל האסטרטג קווין פייגי את גיבוש חבורת "הנוקמים". מה יהיה כששתי הגלקסיות תתאחדנה? הפערים בין איכותו של "מורביוס" (וסרטי ונום) לממוצע של סרטי מארוול רומזים שזה לא יהיה פשוט.
"מורביוס" הוא ניסיון שני לרתום את נכונותו של ג'ארד לטו לז'אנר גיבורי-העל. אחרי שגילם גרסה צבעונית אך חלולה של הג'וקר בשני סרטים של וורנר/DC, הוא עובר לדמות נבל-על-אנטי-גיבור של מארוול – ד"ר מייקל מורביוס, שהופך למורביוס הערפד.
3 צפייה בגלריה
מתוך "מורביוס"
מתוך "מורביוס"
הגלקסיה הכושלת ומעוטת האמצעים והיכולת. מתוך "מורביוס"
הרקע של הדמות מוצג בקצרה. כילד (צ'ארלי שוטוול) הוא מאושפז בקליניקה ביוון, שבה, משום מה, כולם דוברים אנגלית. יש לו מחלת דם המחייבת עירויי דם על בסיס יומי כדי להשאירו בחיים. בקליניקה הוא פוגש את לושיוס (ג'וזף איסון) שסובל ממחלה דומה ויהפוך להיות חברו הטוב להמשך חייו (למרות שלפי הסרט הם מבלים ימים ספורים יחד). הקליניקה מנוהלת על ידי הד"ר הטוב אמיל ניקוס (ג'ארד האריס) המזהה את האינטליגנציה החריפה של הילד, וישלח אותו לבית ספר למחוננים בניו-יורק. האם יש למייקל הצעיר הורים? אל תשאלו, כי התשובה כנראה הייתה מקפיצה את התקציב מעבר ל-75 מיליון דולר הצנומים שהוקצבו להפקה.
בקפיצה חדה קדימה, ד"ר מורביוס מקבל פרס נובל על פיתוח דם מלאכותי. לא נאמר שזה פרס נובל, אולי כי מעניקי הפרס לא רצו שהשם שלהם יהיה מקושר לסרט. לכן, באופן משעשע, הפרס מוזכר כפרס שניתן על ידי מלך שבדיה בלי לציין את שמו. באופן מוזר עוד יותר מי שמעניק את הפרס הוא אותו ד"ר ניקוס מהמרפאה. ושוב עולה השאלה, האם באמת חסכו כמה גרושים, או שיוצרי הסרט חושבים שהקהל כל כך אדיש עד שלא ישימו לב.
מורביוס דוחה את הפרס. למה? לא ממש ברור. בעיקרון זה אמור להבהיר שהוא ממוקד במטרתו - פיתוח תאי דם משולבים של בני אדם ודם ערפדים, וזאת במטרה להחלים, ולהביא להחלמתו של לושיוס הבוגר (מאט סמית) המממן את המחקר. לא יהיה זה ספוילר גדול מדי אם אומר שהניסוי העצמי שיערוך ד"ר מורביוס בתאים אלו יהפוך אותו מאדם שנע באיטיות בעזרת קביים, לערפד בעל כוח אדיר, יכולת תנועה על-אנושית במהירות ובמרחק, חושים מחודדים, וכמובן תאווה בלתי נשלטת לדם.
האם מורביוס רגיש לאור? קשה לדעת, כי מהרגע שהוא הופך לערפד, החולשה (הקיימת בקומיקס) לא ממש עומדת למבחן. רוב הסרט מואר בכמות אור שהייתה מתאימה לערפדים שחיים במערה. לא נראה שהמניע הוא שימוש יצירתי בתאורה, אלא חיסכון בעלויות אנימציית מחשב: בחושך קשה יותר לספור פיקסלים, וקל יותר לרכך את האלימות.
3 צפייה בגלריה
מתוך "מורביוס"
מתוך "מורביוס"
אור לא תמצאו פה לשמחתם של אנשי האפקטים או ערפדים. מתוך "מורביוס"
סרטים שבמרכזם גיבורי-על עם אינטליגנציה חריגה (טוני סטארק, סטיבן סטריינג', ברוס באנר או ברוס וויין) צריכים להתאמץ קצת יותר. אם הסרט לא חכם, הגיבור שלהם יתקשה לשכנע בחוכמתו. אבל כשדברים קורים באופן לא משכנע רק כי צריך לקדם את העלילה (ולעשות את זה מהר כדי שלא יהיה סרט ארוך ויקר), כאשר דמויות משנות שרירותית את התנהגותן, או כשיש קריטריונים מוסרים מעורפלים לגבי מתי מוצדק ומתי לא מוצדק לשתות דם של אדם או לרטש אותו - הסרט לא חכם, והדמות לא חכמה.
מערכת היחסים של מורביוס עם הדמות האנטגוניסטית שגם היא ערפדית (לא אסגיר את זהותה, אבל קל מאוד לנחש) אמורה להיות מורכבת ואינטנסיבית מבחינה פסיכולוגית, אך לסרט אין זמן או עניין לפתח אותה ככזו. יחד עם זאת משעשע לראות כיצד הדינמיקה ביניהן כוללת הדים של קנאה ורכושנות, המתקיימת על הרצף של השימוש ארוך השנים בערפד כדמות קווירית. הערפד המפגין אגרסיביות מינית כלפי קורבנות בני ובנות מינו של הערפד (מסרטי אימה ארוטיים עם ערפדיות לסביות כמו "הרעב" של טוני סקוט, וחבורת הנערים כערפדים ב"נשיכות קטנות" של ג'ואל שומאכר). זה כמובן לא נאמר בצורה מפורשת בסרט, אבל יש מספיק כדי לבסס את הסב-טקסט.
"מורביוס" הוא סרט קודר ויזואלית, לא מספק מבחינת העניין העלילתי, לא מרשים מבחינת האפקטים. אפילו אין בו את הנחמה של (ניסיונות ליצור) הומור שחור כפי שהיו ב"ונום". הוא נראה כמו ניסיון של סוני להשקיע סכום מינימלי, לקצור רווחים מתקבלים על הדעת, ולבעוט בפחית עוד כמה מטרים, בתקווה להתקדם במימוש התוכנית האסטרטגית של "שישה נבלי-על מחפשים גיבור-על".