דרמת נוער שמתרחשת בתיכון, מרפררת לסרטים של ג'ון יוז ובמרכזה תעלומת רצח? התיאור הזה גרם לי לרוץ לראות את "אחד מאיתנו משקר" מהר יותר משהספקתי להגיד "שקרניות קטנות". ואני כנראה לא היחידה שהלכה שבי אחרי התיאור הזה - הסדרה, שעלתה למסך לראשונה באוקטובר 2021 ב-Peacock, נחתה רק לאחרונה בנטפליקס וכבר הספיקה להתברג במקום מכובד ברשימת עשרת הסדרות הנצפות של הרגע בענקית הסטרימינג.
"אחד מאיתנו משקר" מבוססת על ספר עם אותו השם, ומתחילה בדיוק כמו "מועדון ארוחת הבוקר" של ג'ון יוז - קבוצה של חמישה תיכוניסטים ותיכוניסטיות שמוצאים את עצמם בריתוק. מדובר בדיוק באותם הטייפקאסטים שמופיעים גם בסרט האייקוני: ספורטאי, חנונית, מרדן, נערה פופולרית ותלמיד מוזר ודחוי. ואם איכשהו פספסתם את הרפרנס השקוף הזה, אל דאגה - עצם המחווה לסרטיו של ג'ון יוז מצוינת מפורשות כבר בפרק הראשון של הסדרה.
ואיך אומרים? פה חשדתי. רפרנסים לסרטים נוסטלגיים זה נחמד, אבל כדאי שתהיה להם משמעות מעבר לקריצה לעבר הקהל, וב"אחד מאיתנו משקר" אין שום הצדקה ממשית להישענות על חמישיית הטיפוסים מ"מועדון ארוחת הבוקר". גם אין בה מספיק קריצות לסרטי נוער אחרים או סדרות נוער אחרות שיצדיקו את הפיכתה של הקריצה ל"מועדון ארוחת הבוקר" לבדיחה חוזרת.
סיימון, אחד הנערים שנמצאים בחדר הריתוק, הוא גם הבעלים של הבלוג "אנונימי" שמאוורר את כל הכביסה המלוכלכת של חבריו לספסל הלימודים. גם כאן, לא מדובר ברעיון מקורי, ובניגוד למה שקורה ב"שקרניות קטנות" או ב"אחת שיודעת", אין כאן אלמנט של תעלומה - כולם יודעים שסיימון אחראי על הבלוג, והוא אפילו כותב חלק מהפוסטים על לפטופ פתוח בבית הספר, לעיני כולם. כשהוא מת בזמן הריתוק ומתברר שבכוס המים ששתה היו שאריות של שמן בוטנים שעורר את האלרגיה שלו, המוות הופך מהר מאוד לחקירת רצח, כשארבעת הדמויות הנותרות נחשדות במעשה - כל אחת בנפרד וכולם ביחד.
על הנייר, ל"אחד מאיתנו משקר" יש את כל המרכיבים שצריך כדי להיות דרמת נוער מותחת ומספקת. יש בה סודות ושקרים, מתח מיני ממומש ולא ממומש ועלילה שהיא מספיק לא אמינה כדי להפוך לטראש מענג. אבל "אחד מאיתנו משקר" לא מתמסרת לטראש כדי להיות מספיק מענגת, ומצד שני לא מספקת מספיק דרמה כדי להיות עמוקה או מעוררת מחשבה.
אני יכולה לנסות להתאמץ להגיד משהו טוב על "אחד מאיתנו משקר". היא לא הסדרה הגרועה ביותר שראיתי. אבל כל המרכיבים שלה מתנקזים לשעמום מבאס אחד גדול. הדיאלוגים קלישאתיים ברמה מביכה, הדמויות שטחיות וההתנהגויות והמוטיבציות שלהן לא מוסברות מספיק לעומק כדי שנוכל להזדהות איתן או אפילו לחבב אותן, והבעיות האלה ממשיכות מעבר לעלילה ולכתיבה. הצבעוניות של הסדרה מדכאת, עריכת הפסקול חובבנית והשחקנים אמנם מתאמצים, אבל אין להם המון מה לעשות עם הדיאלוגים הסתמיים ומה שנראה כמו הוראות בימוי חסרות מעוף.
בניגוד כמעט לכל סדרת נוער אחרת, ב"אחד מאיתנו משקר" גם חסרה שנינות והומור. היא איטית ולא בקטע טוב, וההמתנה לגלות מי הרוצח לא מחזיק את הצפייה בה. היא לא מוסיפה שום דבר לנוף הטלוויזיוני העכשווי ואפילו הטוויסט שבסופה לא מספיק מעניין, ובוודאי לא אמין. ושוב, חוסר אמינות היא בהחלט תכונה שאפשר לעשות ממנה מטעמים בטלוויזיה, אבל "אחד מאיתנו משקר" נופלת בין הכיסאות: היא לא מצליחה לקלוע לאף ז'אנר קיים, בטח לא לבסס ז'אנר חדש, ולא ממנפת את הפוטנציאל האדיר שטמון בסדרות תיכון. איזה בזבוז זמן.