4 באפריל 2022 בשעה 9:00

"מינקס" – ביקורת: תעוזה מינית ודיאלוגים משעשעים

"מינקס". אופיליה לוביבונד, ג'ייק ג'ונסון.

היסטוריה אלטרנטיבית הוא תת-ז'אנר ספרותי שהפך לאחרונה לנפוץ גם בתחומים אחרים של התרבות הפופולרית, כגון: סרטים, סדרות טלויזיה ואפילו גיימינג.
ההיסטוריה האלטרנטיבית (או "היסטוריה חלופית", בעברית תקנית) בהגדרתה, מציגה ארוע היסטורי מוכר וידוע, אבל שלפחות אחת העובדות בו עברה רביזיה משמעותית, כמו למשל ניצחון מדינות הציר במלחמת העולם השניה, ביצירתו פורצת הדרך של פיליפ ק. דיק, "האיש במצודה הרמה", שהיוותה השראה ליוצרים נוספים בתת-סוגה זו, כשהמטרה העיקרית שלהם בהסטת העובדות ההיסטוריות ממסלולם הידוע היא לבחון "מה היה קורה אילו".
הבעיה עם השימוש ההולך וגובר בז'אנר זה מופיעה כשהוא הופך מכלי שנועד לצורך דיון היסטורי לכלי שמשרת צרכים אסקפיסטים, מה שעלול להוביל לבלבול בין בדיה להיסטוריה ובכך לתת תוקף לעובדות שקריות שעלולות להיות מנוצלות על ידי גורמים שמרנים וקונספירטיבים.

כך, סדרת הלהיט של נטפליקס "גמביט המלכה" – שלא ניתן לקטלג כיצירה בז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית, מכיוון שכל הדמויות וכל הארועים המרכזיים בה הם בדיה מוחלטת, אבל היא כן משתמשת בהיסטוריה כרקע ולכן קרובה מאוד לז'אנר זה במאפייניה – עלולה לשכנע רבים מבין צופיה שבשחמט קיים שוויון הזדמנויות בין נשים לגברים כבר משנות ה-60 של המאה הקודמת, כיוון שברור למדי שלצופה האקראי אין ידע היסטורי מספק על מנת לדעת שמה שמוצג בסדרה איננו אמיתי וגם לא מייצג את המציאות האמיתית של אותן שנים. בפועל, באותן השנים לא הייתה אף אמנית שחמט שבכלל התקרבה לרמה של הגברים, בין אם בגלל מחסור בהזדמנויות ובין אם בגלל מיעוט השחמטאיות הפעילות. וכך, בעוד אי אילו שנים, הסדרה עלולה לשמש כחותמת היסטורית לכך שפעם המצב של הנשים היה טוב בהרבה ממה שהיה במציאות.

"מינקס". ג'ייק ג'ונסון.

הסדרה הקומית החדשה "מינקס" מבית "אייץ' בי או מקס" (משודרת ב"הוט" וב"יס"), שנוצרה על ידי אלן רפופורט ("דספרדוס") ובויימה על ידי רייצ'ל לי גולדנברג ובמאים מתחלפים נוספים, גם היא איננה יצירה מובהקת בסוגה ההיסטורית-אלטרנטיבית, אבל היות והיא משתמשת בשנות ה-70 כרקע לסיפור ומערבת אף דמויות היסטוריות אמיתיות, ניתן לבחון ולבקר אותה באמצעות אותם קריטריונים ולשאול האם בחירה זו עוזרת במימוש האידאולוגיה של היוצרים (ואם בכלל קיימת אידאולוגיה כלשהיא) או מחטיאה את מטרתה.
מכיוון שביקורת זו מבוססת על צפיה ב-2 פרקים בלבד, גם התשובה שאספק תהיה בהכרח חלקית ותלויה בפרקים שבהם טרם צפיתי.

עלילת הסדרה עוסקת במאמציה של ג'וייס פריגר (אופיליה לוביבונד) לייסד מגזין פמינסטי אינטלקטואלי לנשים, ברוח המרדנות האופיינית לשנות ה-70 באמריקה. היא פוגשת במו"ל של מגזינים פורנוגרפיים לגברים בשם דאג רנטי (ג'ייק ג'ונסון) ודווקא הוא מצליח להגשים את חלומה ולהוציא לאור את המגזין, הנקרא בשם "מינקס". הבעיה היא שבמקום לעסוק בתכנים אינטלקטואלים, העיתון מתמקד, כרגיל, במין, רק שאת מקומם של איברי מין נשיים, תופסים בולבולים גבריים.

"מינקס". אופיליה לוביבונד, ג'ייק ג'ונסון.

מבחינה עובדתית היסטורית, לא היה קיים מגזין בשם זה, אבל כן היו קיימים מספר זעום של מגזינים אחרים שהציגו פורנוגרפיה גברית ונראה ש"מינקס" הפיקטיבי מבוסס על מגזין בשם "ויוה" שיצא לאור על ידי המו"ל של פנטהאוס, שדמותו המציאותית מזכירה במקצת את דמותו של רנטי בסדרה.

ניתן לומר כי כמו במקרה של "גמביט המלכה" לא הייתה דמות נשית שגרמה לפריצת דרך המתוארת בסדרה ובמציאות כל העסק היה הרבה יותר ציני, קפיטליסטי וגברי – נשים מהוות 50 אחוז מהאוכלוסיה וגם הן מבזבזות כסף, אז למה שהגברים, השולטים בתחום ההוצאה לאור, לא יוציאו מגזין פורנוגרפי חדש, שבשנות ה-70 החתרניות היה דבר שבשיגרה, שיביא להם הכנסות גם מנשים?

מצד שני, לעומת היותו של "גמביט המלכה" יצירה שטחית, ונטולת כל ערך מעבר לאסקפיזם טהור עבור אנשים שלא מחפשים איכות, "מינקס" היא סדרה הרבה יותר מושקעת ומורכבת, בעיקר בכתיבה, כיאה ל-HBO, והדמות של ג'וייס הרבה יותר רב מימדית מזאת של בת' הרמון, גיבורת הגמביט. האלמנט שהכי בלט לעין בשני הפרקים שבהם צפיתי, הוא שהגיבורה היא בעצם סוג של אנטי-גיבורה. היא לא סופרמנית בעלת כוחות על שיודעת הכל וצודקת תמיד – ההחלטות שלה והבחירות שלה הינן שגויות ביסודן ורק בזכות הנשים והגברים הסובבים אותה, היא מגשימה את רצונה.

"מינקס". אוסקר מונטויה, אופיליה לוביבונד, ג'סיקה לאו, ג'ייק ג'ונסון.

גם ההחלטה לתת זמן מסך נרחב לדימויים מיניים מפורשים (אבל של גברים) היא בחירה לא מאוד נפוצה בטלויזיה האמריקנית וצריך להעריך את התעוזה של היוצרים. אם נוסיף לכך את הדיאלוגים המשעשעים, העיצוב המושקע שמחזיר אותנו 50 שנה אחורה והדמויות הצבעוניות, נטולות הסחיזם, הרי שמדובר בסדרה שלכל הפחות ראויה להזדמנות מצד הצופים שלא מסתפקים בהסחת דעת מן המציאות היומיומית ומחפשים צפיה אינטיליגנטית יותר מן הממוצע.

דירוג: