המופע של ניקולס קייג': נסו להגיד שהוא לא שחקן אחרי הסרט הזה

ניקולס קופולה החל להופיע בסרטים בשנות השמונים, כשעוד היה בן עשרה. אחרי שני סרטי נעורים הוא שינה את שמו לקייג', כדי לא להיות מזוהה עם דודו המפורסם פרנסיס, שליהק אותו בשלושה מסרטיו. בשנים הבאות קייג' בנה לעצמו מוניטין של שחקן נועז שאינו חושש ללכת לקצה, וסיפק הופעות אקסצנטריות ובלתי נשכחות בכמה מהסרטים היותר מעניינים של התקופה, בהם "בייבי אריזונה" של האחים כהן ו"לב פראי" של דיוויד לינץ'. אבל ב-1995, כשהצעתי לעורכת בעיתון גדול לכתוב על "לעזוב את לאס וגאס" היא טענה שהוא שולי מדי.

>>ניקולס קייג' תמיד היה שחקן דגול, זה אתם שלא הבנתם את הבדיחה

קייג' זכה באוסקר על הופעתו האדירה כאלכוהוליסט שנוסע ללאס וגאס כדי לסיים את חייו, ואז עשה מהלך מפתיע והצטרף לסרט אקשן עתיר פיצוצים של מייקל ביי. ב"הפריצה לאלקטרז" הוא גילם כימאי חנון, וסיפר בראיונות שהוא רוצה לשנות את הז'אנר מבפנים. השילוב בין החנוניות של דמותו והמאצ'ואיזם של שון קונרי הניב זיקוקי דינור, ולרגע נדמה היה שהוא עשוי להצליח במשימתו. אבל שנה אחרי כן, ב"קון אייר", קייג' כבר גילם גיבור אקשן מהשורה, עם שיער ארוך, זיפים ושרירים חדשים שנבטו מבעד לגופיה המיוזעת. הז'אנר, כך נראה, בלע אותו בשלמותו, ושנתיים אחרי כן חברו (לשעבר) שון פן הכריז ש"ניקולס קייג' כבר לא שחקן".

"קון אייר", הסרט שהיטה את מסלול הטיסה של קייג', הוא נקודת הפתיחה של "משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק". זוג איטלקי צעיר צופה בסצנת הסיום של הסרט בטלוויזיה, כשלפתע פורצים לדירה בריונים וחוטפים את האישה. משם אנחנו עוברים להוליווד, לסצנה שבה ניקולס קייג' בתפקיד שחקן בשם ניקולס קייג' שהקריירה שלו בקרשים (קצת כמו קייג' אבל לא בדיוק), מנסה לשכנע במאי ללהק אותו לסרט שעשוי לסדר לו קמבק. אבל הוא כל כך נואש לקבל את התפקיד, שהבמאי נבהל ונסוג. בתסכולו קייג' מחליט לפרוש ממשחק, ונענה בלית ברירה להצעת הסוכן שלו (ניל פטריק האריס) לנסוע למיורקה למסיבת יום הולדת של מיליארדר גרופי, שמוכן לשלם לו מיליון דולר בעבור נוכחותו.

>>מאירות את העיר: "האמיצות" מציג אהבה אותנטית בין זוג חברות

המיליארדר חאבי גוטיירז (פדרו פסקל) מתגלה כאיש צנוע ונחמד וכחובב קולנוע אמיתי, ובינו ובין הכוכב הנערץ עליו נוצרת ידידות מיידית, שמזריקה אדרנלין לחייו של קייג'. אלא שמסביב לידידות המפתיעה הזאת מתפתח מותחן אקשן קומי, שכולל מזימה פוליטית בינלאומית, ברוני סמים, סוכני סי.איי.איי, ובהדרגה גם מרדפים ויריות, כמו בסרטים האחרים של ניקולס קייג' (וזה חלק מהבדיחה, כמו ב"אדפטיישן", שאינו מוזכר בסרט, אף שללא ספק שימש לו השראה).

ניק קייג' ופדרו פסקל, מתוך הסרט "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". צילום: יח"צ

קייג' הוא לא הראשון שמגלם גרסה בדיונית של עצמו על המסך – ניל פטריק האריס, לדוגמה, עשה את זה בסרטי הרולד וקומר, וביל מאריי בסרטי זומבילנד. אבל בדרך כלל מדובר בהופעת אורח, ואילו כאן הסרט כולו נבנה סביב קייג', וניזון מהפרסונה הקולנועית והציבורית המוקצנת שלו, שהשיקה אלפי memes וסרטוני יוטיוב. קייג' לא מיהר להיענות להצעה לצחוק על עצמו, אבל אחרי שהתסריטאי/במאי טום גורמיקן הצליח לשכנע אותו, נראה שהוא שיתף פעולה ברצון, וללא מעצורים. הסרט אמנם אינו ממצה את מלוא הפוטנציאל של נקודת המוצא, אבל גם כך הוא מבדר ולעיתים מצחיק מאוד.

מעבר להתייחסות המבודחת לחלק מסרטיו – בנים מעדיפים "עימות חזיתי" בנות מעדיפות "מוכת ירח" – הכימיה בין קייג' ופסקל מניבה ברומנס שובה לב. כיף לראותם מטיילים בנופים המהממים של מיורקה, תוך כדי שהם מדברים על הסרטים האהובים עליהם (קייג' מקונן על כך שלא הצליח לגרום לבתו הבדיונית לאהוב את "הקבינט של ד"ר קליגרי" – סרט גרמני אילם שאביו האמיתי הראה לו כשהיה בן חמש). וכשהם מחליטים לכתוב יחד תסריט ובשביל השראה לוקחים אל.אס.די, התוצאה מגלגלת מצחוק.

>>אתמול היה טוב: מה הוביל לגל הנוסטלגיה הקולנועית הנוכחי?

קייג' מציע כאן פרודיה על הנטייה שלו להתפרצויות מוגזמות, והחיקוי שלו את עצמו הוא אחד הדברים הכי טובים שעשה במאה הנוכחית. לצידו מופיעה בסרט גם גרסה צעירה ומוטרפת יותר של עצמו (עם שיפוצים דיגיטליים לא מאוד מוצלחים) שדוחפת אותו לכיוונים מזיקים, עד שחאבי ממלא את מקומו ומאזן אותו. פסקל ממשיך להוכיח שהוא אחד השחקנים הכי מגוונים היום, עם או בלי פנים. את בתו של קייג' מגלמת בחן לילי שין, בתם של קייט בקינסייל ומייקל שין, שוודאי יודעת משהו על איך זה להיות בת של שחקן מפורסם. אבל בסך הכל לה ולשרון הורגן ("קטסטרופה") המגלמת את אמה, אין הרבה מה לעשות בסרט. וגם טיפאני האדיש מבוזבזת כסוכנת סי.איי.איי, כי זה המופע של קייג', קייג' ופסקל.

★★★★ 4 כוכבים
The Unbearable Weight of Massive Talent בימוי: טום גורמיקן. עם ניקולס קייג', פדרו פסקל, טיפאני האדיש, שרון הורגן, ניל פטריק האריס. ארה"ב 2022, 107 דק'