יורים ובוהים

"גברים שבוהים בעזים" ("The Men Who Stare at Goats") ראוי להערכה בעצם ניסיונו להיות הסאטירה הקולנועית הראשונה על מלחמת המפרץ השנייה. ניסיון לייצר אמירה על הצבא ומתוך כך על התרבות האמריקנית כזירה של מאבק מתמיד בין הצד המואר והאפל של "הכוח" (במובן הג'ורג לוקאסי של המושג), ולעשות זאת בדרך שלא תרתיע את הקהל הרחב.

אלה מטרות ראויות להערכה, אך "גברים" אינו "ד"ר סטריינג'לאב" (המלחמה הקרה), "מ.א.ש" (קוריאה-וייטנאם) או אפילו "שלושה מלכים" (מלחמת המפרץ הראשונה). הכוונות טובות, אך הביצוע מבולבל ותחושת ההחמצה בתום הצפייה בסרט גדולה.

"גברים שבוהים בעיזים" מתבסס על ספר תחקירים בשם זה של עיתונאי בריטי בשם ג'ון רונסון. הספר סוקר את ההיסטוריה של ניסויים בטכניקות על חושיות של "צפייה מרחוק", שימוש ב-L.S.D ועינויים פסיכולוגיים באמצעות חשיפה נחקרים לשירתו של בארני, הדינוזאור הסגול. ניסויים אלו מתרחשים במהלך כחצי מאה, אך בספר ובסרט יש התמקדות במספר דמויות שפעלו במסגרת "הגדוד הראשון של כדור הארץ".

חיילי "הגדוד הראשון" אומנו להיות "לוחמי ג'די" המיישמים טקטיקות רוחניות להשגת עליונות תודעתית על יריביהם והכרעה במינימום של שפיכות דמים. לוחמת ניו-אייג' שהיא תולדה ישירה של חלחול תורות מזרחיות דרך הפילטר של התרבות ההיפית לתוך המקום הלא צפוי ביותר - הצבא האמריקני. על פניו זהו נושא מרתק, אך הניסיון להפוך אותו לסרט חייב, לדעת יוצריו, בניית עלילה רציפה וניסוח אמירה המתייחסת ישירות להווה הפוליטי והצבאי האמריקני. מטרות אלה הושגו באופן חלקי ביותר.

"גברים שבוהים בעזים". אבירי ג'די בלב עיראק

בוב ווילטון (יואן מקגרגור) הוא עיתונאי שאשתו נטשה אותו לטובת העורך שלו. בניסיונו להוכיח לה את ערכו המקצועי, הוא טס לכוויית מתוך כוונה להיכנס לעיראק. הוא מתחבר ללין קאסידי (ג'רג קלוני), שבעברו היה חייל ב"גדוד הראשון", ומבורך, על פי עדותו המפוקפקת, בשלל יכולות על טבעיות.

במערכת היחסים המתפתחת ביניהם אנו מקבלים תיאור של קורות הגדוד ואנשיו. מביל דג'אנגו (גף ברידג'ס), האידיאליסט שמקים את הגדוד ומפתח את תורות הלחימה הרוחניות שלו, ועד הנחש שנכנס לגן עדן, לארי הופר (קווין ספייסי), האיש שמחריב את מפעל חייו של דג'אנגו ודוחף את יישום כוחות העל לעבר הצד האפל. במקום מדיטציות, ריקודים וסמים, הכוחות הרוחניים מפותחים כטכניקות שיאפשרו להרוג עזים באמצעות מבט.

על מי בדיוק צוחקים פה?

השילוב של האירועים המוזכרים בספר במסגרת עלילתית זו משנה מהותית את נקודות הזמן, ההקשר והמשמעות של הניסויים השונים שהוזכרו בו. הסרט כלל אינו מנסה להתחרות בסדרה התיעודית של ה-BBC שהתבססה על ספרו של רונסון, אלא לארגן את המוזכר בהם כבסיס לאמירה המתייחסת להווה באופן סאטירי.

מתוך הסרט. איפה זה ואיפה האחים כהן

בחירה זו מולידה בעיה שאותה הסרט אינו פותר. הממד העל טבעי אותו מייחסים חיילי "הגדוד הראשון" לכוחותיהם, נע בסרט בין המופרך לנוכח. מעמדם הלא ברור של הכוחות הופך גם את העמדה הסאטירית של הסרט למעורפלת. האם אנו אמורים לצחוק על האמונה בכוחות, או על חוסר ההבנה של הראשים המרובעים של אנשי הצבא שיש ברעיונות אלו אמת מסוג חדש? כשהצופים אינם יכולים להכריע בשאלה זו, העמדה הסאטירית מתפוגגת.

סצנות בודדות יכולות לשעשע גם אם הערפל בנוגע למהות הכוחות לא פוזר. אך במכלול של הסרט, בתנועה המתקיימת בו בין המגוחך להופעת ה"על טבעי" ואפילו לתוצאות טראגיות של ניסויים אפלים, הוא מותיר את מרבית הצופים במצב של בלבול לגבי כוונותיו.

קשה להימנע מהשוואה בין ההומור בסרט לסרטיהם של האחים כהן. קלוני משחק נגזרת של האידיוט רווי הביטחון העצמי (בדומה לדמות שגילם ב"אחי איפה אתה")

וברידג'ס הוא ה-Dude ("ביג לבובסקי") במדים. למרות שניכר כי שני השחקנים נהנים מהדמויות אותן הם מגלמים, ההשוואה לגרסאות הקודמות עובדת לרעת הסרט.

זהו סרט הקולנוע הראשון אותו מביים גרנט הסלוב, שחקן, תסריטאי ("לילה טוב ובהצלחה") ומפיק. כמו קלוני בסרטו הראשון ("וידויים של מוח מסוכן"), נראה כי גם הוא לקח על עצמו פרויקט שההומור האבסורדי אליו הוא חותר מחייב שליטה ודיוק קפדניים בטון של ההומור. לאחים כהן יש את זה, להסלוב בסרטו הראשון - טרם.