הסדרה "שעת אפס" לא קיימה את מה שהבטיחה

כמעט עד הרגע האחרון של "שעת אפס", גיבורת הסדרה ליאן (מיה לנדסמן) לא מצליחה להחליט מה גובר על מה באופן שבו היא פועלת - אקטיביזם אידיאולוגי על בסיס גזעני, או היסחפות אחרי רומן נעורים יצרי על בסיס חירמונים בבריכה. אלה משתלבים זה בזה ומרגישים כמו דילמות של גיל התבגרות. אולם גם "שעת אפס" כסדרה סובלת מבעיה זהה, ועד פרק הסיום ששודר אמש עדיין לא החליטה מה היא - סאגה חברתית־פוליטית לוהטת או דרמת התבגרות סטנדרטית.

ככל שהעונה התקדמה, המרחק בין שני הז'אנרים בלט והפריע. הוא פגם בקצב העלילתי, קיבע דמויות כחדגוניות והחליש את רמת הפרקים, ולכן גם השיח הציבורי סביב הסדרה הצטמצם. כזכור, "שעת אפס" נפתחה בוויכוח סוער בין מורה לאזרחות (דורון בן דוד) לבין תלמידתו מכיתה י"ב, שמציעה לאסור כניסת ערבים לבריכה העירונית. את הצד הפוליטי־חברתי־גזעי "שעת אפס" כיסתה היטב. היא נעה בין ימין לשמאל, בין אלאור אזריה לאדם ורטה, ביקרה את הדרך שבה מגיבה מערכת החינוך למחלוקות שכאלו, והדגישה כיצד מחשבות גזעניות נובטות לכדי אלימות וטרור לאומני.

פרק הבכורה זעזע את צופיו בזכות בניית הסיפור, הקבלה לנאציזם וסצנה פרובוקטיבית בשיעור אזרחות שמבוססת על ניסוי "הנחשול" המפורסם (ספר מ־1981, שבו מורה עורך בכיתתו ניסוי המדגים כיצד נוצרת חברה מפלה, פשיסטית ואלימה).

במקביל, מנפחת "שעת אפס" את הדרמה עם התעסקות ביחסי הורים־ילדים, בדימוי גוף, במחשבות אובדניות אצל צעירים, בדחיפה למצוינות ובעוד צרות שנהוג לראות בדרמות לגיל הנעורים. דמותה של ליאן קיבלה השוואות לספיר סבח (שהובילה לפיטורי המורה שלה, אדם ורטה, על רקע דעותיו), אך התברר כי בסדרה היא פועלת פחות מתוך נטיות אידיאולוגיות, ויותר מתוך כוונה להרוויח תשומת לב שתחפה על ביטחון עצמי ירוד בגלל עודף משקל.

"שעת אפס" ניסתה לערבב שני תחומים יצריים, הסכסוך היהודי־ערבי ודרמת נעורים, אבל בדיעבד - כל ז'אנר חסם את האחר. בגיליון הציונים הסופי תיכתב ההערכה: מספיק בקושי.