"אשתו של הנוסע בזמן": לזה אתם קוראים רומנטיקה? איזו אכזבה

אולי תסעו לזמן בו הסדרה לא נוצרה עדיין. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ
אולי תסעו לזמן בו הסדרה לא נוצרה עדיין. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ

העיבוד הטלוויזיוני לרומן המצליח הוא אכזבה כפולה - גם רצף של סצנות לא משכנעות, לא רומנטיות ולא הגיוניות בעידן ה-Me Too, וגם יוצר נהדר שלא ברור למה בכלל בחר בפרויקט. סדרה שלא ראינו כמותה בעבר, בהווה ובעבר, ונשמח לא לראות גם בעתיד

16 במאי 2022

נגיד שמספרים לכם על ילדה בת שש שנתקלת בגבר ערום המסתתר בשיחים. היא מביאה לו בגדים של אבא שלה ובשנים הבאות הם שבים ונפגשים בסתר, משוחחים על החיים ומשחקים דמקה, ויום אחד הוא מספר לה שבעתיד הם יהיו בעל ואישה. מרגע שהיא מתחילה לחשוב על סקס היא רוצה לשכב איתו, והוא אכן הגבר הראשון שהיא שוכבת איתו, זמן קצר אחרי שנאנסה על ידי בן גילה. בקיצור, אם הייתם שומעים משהו כזה, הייתם מתרשמים שמדובר בסיפור רומנטי על אהבה חוצת גילים, או שזה סיפור חשוד על גבר שעושה גרומינג לילדה תמה?

כשהרומן "אשתו של הנוסע בזמן" יצא לאור ב-2003 האלמנט הזה בעלילה לא משך תשומת לב, אולי משום שבספרה של אודרי ניפנגר הוא פחות בולט (אם כי לא קראתי), או משום שבשנים שחלפו המודעות לגבי האופנים שבהם גברים פוגעים בנשים התעצמה. ב-2009 רב המכר עובד לסרט גרוע עם אריק בנה ורייצ'ל מקאדמס שזכה להצלחה קופתית גדולה, ועכשיו הוא זוכה לעיבוד נוסף, הפעם כמיני סדרה בת שישה פרקים בהפקת HBO. רק שבינתיים פרץ עידן #MeToo והתסריטאי סטיבן מופאט נדרש להתייחס לכך. אז הוא כלל בדיאלוג מונחים כמו "גרומינג" ו"הסגברה" בניסיון להגיד לנו שזה בכלל לא זה. אבל זה בהחלט מרגיש ככה.

מופאט הוא התסריטאי המחונן של "דוקטור הו", "זיווגים" ו"שרלוק", ועל פניו הוא נראה כאיש המתאים לעבד ספר על זוגיות ומסע בזמן. אבל הפעם משהו התפקשש בגדול וכמעריצה של יצירתו, אכזבתי מהסדרה החדשה היא כפולה ומכופלת. מופאט כבר הספיק להכחיש שמדובר בגרומינג, אך ההסברים שלו עד כה רק מחדדים את הבעיה.

בכל אופן, הנה תקציר העלילה כפי שהוא היה מעדיף שאספר אותו: הנרי (תיאו ג'יימס מ"מפוצלים") נשוי לקלייר (רוז לזלי מ"משחקי הכס" ו"הטובות לקרב"). הוא ספרן, היא מפסלת בנייר, ולמרות זאת הם מתגוררים בדירה מהממת בשיקגו (נו טוב, הוריה עשירים). הנרי לוקה בתסמונת מוזרה, שגורמת לו לקפוץ קדימה ואחורה (בעיקר אחורה) בזמנים. אין לו שליטה בזה (חוץ מהפעמים שנדמה שהוא הגיע בדיוק בזמן, וזה נותר לא מוסבר), ואחרי זמן מה הוא שב הביתה אל אשתו. הוא יכול לקפוץ גם לתקופה שלפני לידתו, אבל משום מה הוא אינו מבקר בעידנים מעניינים כמו דוקטור הו, ורוב מסעותיו נשארים בגבולות שנות חייו. אה, והוא תמיד נוחת ערום, מה שמסבך אותו, אבל לא יותר מדי.

"זה לא סיפור על מסע בזמן, אלא על אשתו של הנוסע בזמן", מספרת לנו קלייר בתחילת הפרק השלישי, ובכך מייצגת את כוונת הסופרת, שכתבה את הספר כמטאפורה לזוגיות מעורערת עם גבר נעדר. יצירות מד"ב הן לרוב מטאפורות למשהו – "היא" של ספייק ג'ונז, לדוגמה, הוא דימוי מד"בי נהדר למערכת יחסים. אבל הסדרה של מופאט כל כך עסוקה במכניקה של בלגן הזמנים, שהיא מפקששת לגמרי את הדרמה הפוטנציאלית של הדמויות. די מהר היא נכנסת לסחרור רפטטיבי, ונתקעת שם – כמו ללחוץ פול גז בניוטרל.

נשארים במקום. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ
נשארים במקום. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ

ב"דוקטור הו" הוסבר לנו שבמסגרת פיתולי הזמן שמייצרים מסעות בזמן, אסור שאדם ייתקל בעצמו כי זה יהיה הרסני לעולם. ב"אשתו של הנוסע בזמן" יש חוקיות שונה, והנרי שב ופוגש את עצמו, ואת עצמו, ואת עצמו, בגילאים שונים. זה מאפשר לו להנחות לא רק את הילדה שתהפוך לאשתו, אלא גם את עצמו הצעיר. יחד עם זאת, הסדרה מתעקשת שבביקוריו בעבר אין לו שום אפשרות להשפיע על חיי האנשים סביבו, כי "הכל צפוי והרשות נתונה", כדברי רבי עקיבא. כדי להדגים זאת הנרי מראה לנו איך הוא אינו מצליח להציל את אמו מהתאונה שתקפד את חייה. אבל זאת אחת הסצנות הכי פחות משכנעות בסדרה, ובמרכזה נותר חור עצום בהיגיון. קשה לקבל את זה שהסדרה הזאת, שהיא רצף של סצנות לא משכנעות, נוצרה על ידי אותו אדם שכתב את "בלינק" – אותו פרק מופתי על פיתול זמן ב"דוקטור הו", שזכה למעמד אייקוני בפני עצמו.

החוקיות המד"בית הפרוצה היתה פחות קריטית אם דרמת היחסים היתה עובדת. אבל, כאמור, היא לא. יש שם רעיון אחד עם פוטנציאל – קלייר הצעירה מתאהבת בגרסה בוגרת וקשובה של הנרי שמגיע מהעתיד, ואז מתאכזבת כשהיא פוגשת אותו בהווה כגברבר פוחז וקוצני. היא בכל זאת מתאהבת בו, כי היא בעצם כבר מאוהבת במי שהוא יהיה. הבעיה היא שלא ברור מדוע הוא מתאהב בה – היא מלאה תלונות ודי מעצבנת – עד כדי כך שהוא מוכן להשתנות בשבילה.

אנחנו יודעים שהוא מאוהב, כי היא ג'ינג'ית. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ
אנחנו יודעים שהוא מאוהב, כי היא ג'ינג'ית. "אשתו של הנוסע בזמן". צילום: יח"צ

תיאו ג'יימס, וזה לא חדש, הוא שחקן מוגבל ביותר (שנראה טוב בערום), מה גם שהוא נאלץ להתמודד עם פאות גרועות שנועדו לסמן גילים שונים בחייו (שגם בהם הוא נראה טוב בערום). לזלי הותירה רושם טוב בסדרות קודמות, החל ב"אחוזת דאונטון" שאותה עזבה כבר בעונה הראשונה, אך הפעם היא מתקשה להתמודד עם הדמות השטוחה שהופקדה בידיה. האפיון העיקרי של קלייר הוא היותה אדומת שיער – ככה אמו של הנרי יודעת שהוא מאוהב בה, כי עד שפגש אותה הוא העדיף בלונדיניות. כאישה נשואה קלייר צריכה להתמודד עם ההיעדרויות התכופות של בעלה, אבל הסדרה כמעט לא מראה לנו את חייה בלעדיו. נראה שמגיל שש ואילך כל חייה מסתובבים סביבו, ואין לה קיום בלעדיו. אבל אם כל מה שאתם רוצים זה לראות את ת'יאו ג'יימס בערום, תבואו על סיפוקכם, שוב ושוב, ושוב.

קראתי שהרומן המקורי כתוב לסירוגין מנקודות מבטיהם של הנרי וקלייר. הפתרון התסריטאי שמופאט מציע לכך הוא מונולוגים פרונטליים של כל אחד מהם למצלמה, בגילים שונים, כאילו התראיינו לתוכנית טלוויזיה. הרעיון הזה עבד ב"משפחה מודרנית", אבל כאן זה נראה מסורבל ומנותק לחלוטין מהטון הכללי, אם כי יש לציין שבחציה השני הסדרה נדמית לעיתים לסיטקום, כשלעלילה מצטרף החבר הטוב גומז (דזמין בורחס מ"הכי גרועים שיש"). הבמאי הוא דיוויד נאטר, שחתום על תשעה מפרקי "משחקי הכס" ועשרה מפרקי "הפמליה", אך כבר מכותרות הפתיחה אפשר להבחין שהוא לא מצא את השפה החזותית הנכונה.

הבלגן העלילתי, הדרמתי והטונאלי גורם לכך ש"אשתו של הנוסע בזמן" היא סדרה מתישה ומיותרת, שלא ברור איך בכלל הגיעה לכדי הפקה. ב-HBO כנראה מאוד רצו לעבוד עם מופאט. השאלה היא מדוע מופאט רצה לעבוד עם "אשתו של הנוסע בזמן".

"אשתו של הנוסע בזמן" תעלה הערב ב-yes ,HOT וסלקום tv.