"ילדים ביער" הגיעה לסיומה ולא ממש נתגעגע

בהנחה שלא בחרתם לבלות את חול המועד בפקק עומד בדרך לפקק אחר, ואתם מחפשים לקיים את מצוות הבינג' לחג, סדרת המשטרה "ילדים ביער" שיצרה דלית קהן ל-yes הגיעה לסיומה. כל מה שאתם צריכים להביא איתכם זה פופקורן וציפיות לא גבוהות במיוחד.

"ילדים ביער" התחילה את הנסיעה לפני עשרה פרקים עם מחמאות מבקרים מכל עבר, ומסיימת אותה, לטעמי, בסוג של תאונת דרכים בלב קרחת יער. שלא תטעו, היא לא קרינג'ית ומופרכת כמו הבינג' "שנות הירח" שאביב גפן הושיב אתכם לראות, אבל היא מאכזבת ממקום אחר: עד שסוף סוף יש לנו יצירה שהזכירה בתחילתה קונספטים איכותיים ממדינות סקנדינביות, היא המשיכה כמו טלנובלה ספרדית (לא רק בגלל שחציה מצולם שם), וסיימה עם תחושה שמדובר בעוד סדרה ישראלית שסובלת מהתחלואים הידועים.

ליוצרת דלית קהן, שגם מגלמת את הדמות הראשית, היה את הכל: שלושה פרקי התחלה חזקים סביב נושא הסחר בילדים, שסדרה ישראלית עוד לא נגעה בו, עלילה חוצה יבשות שחציה דוברת ספרדית וקאסט מבטיח. בגדול אפשר להגיד שרק תצוגת המשחק (כולל קהן עצמה) הבטיחה וקיימה. התסריט פחות.

כאמור, ההתחלה היתה טובה, סיפורה של דרת הרחוב שמגלמת בכישרון קהן עצמה ויחסיה עם החוקר שמפעיל אותה החזיקו יפה שלושה פרקים, והמתח שייצרה העלילה הספרדית המקבילה שיוותה לה ניחוח בינלאומי של איכות.

אבל אז, בערך מהאמצע, התחילה עלילה מפותלת שבצמתים החשובים שלה לקחה תמיד את הפנייה הלא נכונה לסצנות לא אמינות. לא ברור איך יוצרת רגישה כמו קהן, שמסוגלת לגלם דמות שקטה ועוצמתית, נפלה גם היא למחלה המבאסת ביותר ביצירה הישראלית: דיאלוגים לוחצים לא קיימים או כאלו שמחקים בלחץ משפטי מחץ מסרטי מתח.

לזכותה של הסדרה יאמר כי היא כן ניסתה לגעת בנושאים חברתיים חשובים: השאלות הפתוחות של ילדי אימוץ, מחיר הזנחה הורית ודאדי אישיוז, וגם אם היא לא הצליחה תמיד לייצר סצנות אמינות סביבם, היא כן הפנתה זרקור להשלכות העצובות. קהן גם היטיבה לגעת ביחסים טרגיים בין הורים לצאצאיהם שהתפצלו לעלילות משנה של יחסי ניצול בין גברים נשים, אבל כל זה לא מספיק.

עם הזמן הצופה קולט ש"ילדים ביער" השקיעה במורכבות האנושית שביחסים הללו ופחות ביצירת מתח אמיתי, שלמעשה ברוב פרקי הסדרה הוא כמעט ואינו קיים. מהר מאוד שאלתי את עצמי, "אם זו אמורה להיות סדרת מתח על מבריחי תינוקות, מי הצליח להעלים אותו ככה מהמסך?"

בסוף הצפייה התחושה היא ש"ילדים ביער" היתה בעיקר חסרת נשמה, והדמויות הגבריות והנשיות לא באמת יצרו אמפתיה אמיתית לסבל או למסע שעברו בדרך. מערכות היחסים, ובעיקר זו של הבלש הממונה על החקירה והדמות של קהן, התחילו די מהר לסבול מאמינות של עד מדינה בתיק 4,000.

שיא האכזבה מגיע בשלושת פרקי הסיום, כשהתחיל מבצע הנעילה על הפשע עצמו, ממש במאני טיים. שם, במרדף ביערות אירופה, אימצתי לי לא פעם את מבט ה"מה לעזאזל ראיתי" שמרוח על דמותה הראשית של קהן לאורך רוב הדרך. הסצנות הכי מותחות נהיות מקושקשות, והטקסטים המלווים את המבצע לא באמת כיבדו את רגעי הקליימקס. לא נרחיב לגבי סיום הסדרה עצמו למי שעדיין לא ראה, רק נסכם ש"ילדים ביער" היא לא סדרה ממש רעה, כי זה ידוע שאין בעצם דבר כזה "סדרות רעות", יש סדרות שהסוף שלהן רע להן.