"רדופה" – ביקורת: העיצוב המוקפד לא מציל מהסתמיות

"רדופה". ג'סי באקלי.

"רדופה". ג'סי באקלי.

עיצוב אסתטי, מוקפד ומדויק להפליא לא מצליח להציל את סרטו של אלכס גרלנד "רדופה" (MEN) מהסתמיות הבלתי מספקת של יצירה רוויה באובר סימבוליזם ועלילה דלה מדי.

בשנת 2014 יצר אלכס גרלנד את סרטו הראשון, "אקס מכינה", שהיה מעניין וטוב למדי וגם היה אחראי לאחד הסנסציות הגדולות בתולדות האוסקר, בטח בשנים האחרונות, כשזכה בפרס האפקטים המיוחדים, למרות שהיה ממוקם אחרון מבחינת הסיכויים בסוכנויות ההימורים, בהיותו סרט עם תקציב נמוך בהרבה מהסרטים שבדרך כלל זוכים בפרס הזה.

כעת מגיע לבתי הקולנוע סרטו השלישי, "רדופה" (לאחר שסרטו השני "העולם שאחרי: הכחדה" הגיע ישירות לנטפליקס) והוא עוסק בהארפר (ג'סי באקלי, "הבת האפלה"), בחורה צעירה שמתאוששת ממותו של בן זוגה המתעלל, שצנח אל מותו, או שמא התאבד, לאחר שהארפר איימה להתגרש ממנו. היא נוסעת לאיזור כפרי, הרחק מלונדון, עיר מגוריה, ושם היא נחרדת לגלות את פחדיה קורמים עור וגידים, כשהמציאות מתערבבת בפנטזיה.

הסרט, כאמור, מרשים מאוד מבחינת העיצוב והצילום שלו והפריימינג מדוייק עד לרמת הפיקסל הבודד, אבל הבעיה עם הסרט הוא לא המראה שלו אלא התוכן, או יותר נכון חוסר התוכן. פרט לפתיחת הסרט ולסיומו, אין כמעט שום התפתחות עלילתית לאורך יותר מ-90 דקותיו.

הנושא המרכזי של הסרט הוא גברים וכיצד, לפחות מבחינתה של הארפר, כל גבר אותו היא פוגשת בכפר הוא התגלמות של בעלה המת, ובלי לספלייר יותר מדי, ישנה סצינה אחת, ממש לקראת סופו של הסרט שמדגימה את העניין הזה באופן בלתי נשכח, ולאו דווקא לחיוב. נושא משני הוא התפיסה הגברית את הדת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט, ככזאת שאמורה לשמר את השליטה הפטריארכלית וכיצד הגברים משתמשים, מעוותים ומנכסים את הדת באופן שיאפשר להם לשלוט על הנשים בעולמם. אי לכך ובהתאם לזאת, הסרט משופע בסימבוליזם תנ"כי-נוצרי, כמו דימויים של צליבה ואכילה מעץ הדעת, וזה מרגיש קצת צפוי ומלאכותי.

"רדופה". רורי קיניר.

"רדופה". רורי קיניר.

כמו כן, בקשר ישיר לנקודה האחרונה שהעליתי, אני מרגיש מחוייב לציין את אחת הרעות החולות של הההפצה הקולנועית בישראל והיא- התרגום הקלוקל לסרטים תוצרת חוץ. הסרט נקרא Men בשפת המקור, כי זהו כאמור נושאו המרכזי, ומעבר לפספוס הרעיוני שנוצר בתרגום לעברית, יש כאן מעשה ונדליזם תרבותי שמתרחש בכל פעם שסרט זר מתורגם בצורה קלוקלת לעברית. שערו בנפשיכם שאתם נכנסים לסטימצקי ונתקלים ב"אהבה קטלנית" מאת שייקספיר ("רומיאו ויוליה") או הולכים למחזמר "כנופיות פריז" על פי ויקטור הוגו ("עלובי החיים"). נכון שזה נשמע מופרך ומגוחך?
כמובן שבספרות ובתיאטרון לא מבצעים מעשים מגונים בשם הכותר המקורי, כי שניהם נחשבים כאמנות עלית וקולנוע, כנראה, עדיין נחשב אצלינו כבידור להמונים ולא כאמנות לכל דבר ועניין, והגיע הזמן שלאחר 120 שנות קולנוע העניין הזה יטופל ויתוקן במהרה.

"רדופה". ג'סי באקלי.

"רדופה". ג'סי באקלי.

לסיכום, סרטו של גרלנד מאכזב, בעיקר אם לוקחים בחשבון את יצירת הביכורים המבטיחה והמצליחה שלו.
הוא מזכיר סרטים רבים מדי שמערבבים מציאות והזיה באופן שלא ממש מתקבל על הדעת, מה שפוגם בתחושת האימה שהצופה אמור להרגיש, בהתחשב בסוגה שהסרט משתייך אליה ומכיוון שאין בו עלילה של ממש, אז הוא גם עלול לשעמם חלק גדול מהצופים.

דירוג: ★★☆☆☆

רדופה (בריטניה, 2022)
בימוי: אלכס גרלנד | תסריט: אלכס גרלנד | משחק: ג'סי באקלירורי קינירפאפה אסיידוגייל רנקיןשרה טוומי | מוסיקה מקורית: ג'וף בארובן סליסבורי | צילום: רוב הארדי
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-26.05.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

לידור

סרט נוראי!
במהלך הסרט התחילו לטפטף אנשים החוצה, אני עוד נתתי צאנס בטענה שסרט שמגיע לקולנוע יש בו משהו!
בזבוז של כסף לסרט ויותר מכך של שעה וחצי מהחיים.
לא מומלץ.

מאור

סרט גרוע, במהלך הסרט אנשים יצאו נתתי עוד צ'אנס לסרט וזה היה טעות בזבוז כסף! הסרט לא מפחיד רק ב5 דקות האחרון יש עניין אבל לסרט אין עניין אין פואנטה אין תסריט אין כלום. לא מומלץ בכלל!!

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?