מישהו חשב שאפשר יהיה למחזר את ההומור הזה מהנייניטיז. אז חשב

המון תיאוריות קונספירציה טובות מסתובבות באינטרנט, ורובן מבוססות על הנחה כי את העולם מנהלת אליטה מצומצמת, שמושכת בחוטים ומשפיעה על האירועים הכי גדולים שידעה האנושות זה מאות שנים: הדיפ־סטייט, אנשי הלטאה, האילומינטי, הבונים החופשיים, ג'ורג' סורוס או ביונסה. תיאוריות יש בשפע, אך דווקא אחת חסרה - זאת שתפענח מה לעזאזל קרה למייק מאיירס.

הסדרה החדשה שלו, "החמשושויה" - שבה מאיירס מגלם בערך שמונה דמויות, אם ספרתי נכון - מתארת אגודת סתרים שכזו, שנוסדה בשנת 1347 ומונהגת על ידי חמישה גברים לבנים ומשכילים. הארגון נוסד על מנת לקדם בסתר אג'נדות שיקדמו את האנושות, אך הרוע והכסף השחיתו אותו, עד שלסיפור נכנס עיתונאי קנדי מזדקן שנשאב לתוך תעלומה קיומית, הכוללת גם מחשב־על זדוני שבאמצעותו ניתן להשתלט על העולם.

חייבים להיות בעלי חוש טעם מיוחד וחיבה עזה לפועלו ההיסטורי של מאיירס ("עולמו של וויין", "אוסטין פאוורס") כדי לצלוח את ששת פרקי העונה. "החמשושויה" טובעת בשלולית של בדיחות קקי ופיפי, ופאנצ'ים על עורלה, פלוצים וקיא. דמיינו את הרף הכי נמוך של ההומור הספציפי הזה - ואז תרדו נמוך יותר. יחד עם זאת, השטותניקיות האינפנטילית גם מתפקדת כתבלין הייחודי והמוזר של הסדרה - היא אידיוטית, אנושית, לא פוגענית, קלילה ומיושנת. גרובי, בייבי.

סרטו האחרון של מאיירס, "גורו האהבה", שאותו יצר לפני 14 שנה, כשל ברמה שערערה את מעמדו כגאון קומי וקטע את המשך היצירה שלו. "החמשושויה" אמורה היתה להיות הקאמבק, ולאור החיטוט בעולמות הדיפ־סטייט - סביר להניח כי שאפה להיות סאטירה בועטת עם אמירה, אך קשה להקשיב למשהו כל כך דבילי.

נטפליקס העניקה למאיירס, קומיקאי מחונן עם קבלות, תקציב מנופח ויד חופשית כדי ליצור קומדיה עדכנית, אך ההומור שלה ארכאי וילדותי, הקרינג'יות מעיקה, והמסקנה העצובה היא שמייק מאיירס כיוצר - לא עומד יותר במבחן הזמן.

"החמשושויה", נטפליקס