"מיט מי אין דה באת'רום".
הסרט Meet Me in the Bathroom הוא אחד הסרטים המגניבים השנה בפסטיבל דוקאביב, אך יש בו מן הבלבול, חוסר קוהרנטיות ובחירות שלעיתים נתפסות כאקראיות.
הסרט מהתחרות הבינלאומית שואף לצייר דיוקן של סצנת המוזיקה בניו יורק של תחילת שנות ה-2000 ויחד עם זאת לתאר כיצד האירועים המכוננים של ה-11 בספטמבר השפיעו על עולם המוזיקה האלטרנטיבית, מסוגר ככל שיהיה.
למרות הרצון לשרטט איזשהו קו רוחבי, נדמה שהבחירות המוזיקליות דיי מגבילות ולא לגמרי מסתנכרנות זו עם זו, למרות ששומרות על איזשהו מילייה ראשוני בו צומחים מספר הרכבים יחד מתוך סצנה מאוד מצומצמת דאז, הוא דיי מהר מתפרק ואנחנו עוברים למן תיאור מצב של כל אחד מההרכבים בנפרד – קרן או, Moldy Peaches ,The Yeah Yeahs, LCD Soundsystem, Interpol ו-The Strokes, כשהחוט העלילתי היחיד שמחבר בניהם הוא עריכה דביקה של התפרקות. ההתפרקות, כצפוי אצל להקות צעירות שחיות בניו יורק ומצליחות ביום בהיר אחד, היא התפרקות מנטלית, חתירה אל הקצוות הספיגה של הגוף והתמודדות עם בדידות הפסגות ולחצי הקהל ואולפני ההקלטות.
מלבד חוטים די כפויים המחברים בין מצבם הנפשי והצלחתם של ההרכבים, הנוכחות המובטחת של אירועי הטרור של אותם שנים קיימת באופן קלוש ביותר, למשל בכמה שוטים (אסטטיים בהחלט) שבהם התאומים שם – ואחר כך הם לא.
וויל לאבלייס ודילן סאות'רן הם הבמאים האמונים על היצירה דוקומנטרית המבוססת על ספרה של עיתונאית המוזיקה ליזי גודמן. הסרט עשוי ברובו מקטעי ארכיון וצילומי קהל של הופעות וראיונות של חברי ההרכבים אך בעיקר (וזה הזהב ממנו עשוי הסרט) מצלמות משוטטות בידיהם של החברים עצמם בימים טרופים של חזרות וטורים או בישיבות של שיכרות אל תוך הלילה.
שתי הדמויות שמפיחות אנושיות וקרבה בתוך כל הטרלול הזה של גל הרוק של שנות ה-2000 הם קרן או, הרי היא סולנית הריוט של ה-Yeah Yeah Yeahs וג'יימס מרפי – לב ליבו ליבו של ההרכב LCD SoundSystem. הרגישות, הקושי והקדרות מובילה את שניהם למקום הכי שחור ומשם – צומחים הפרחים הכי יפים.
מיט מי אין דה באת'רום (בריטניה, 2022)
בימוי: וויל לאבלייס, דילן סאות'רן, אנדרו קרוס, ויויאן פרי, סאם רייס-אדוארדס | תסריט: ליזי גודמן
מוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב 2022