הצילום שפותח את "שישו ושמחו" מראה את אקי אבני עומד קפוא מול ועדה רפואית צה"לית. הוא חובש כיפה, לבוש מדים, עונד דרגות, מעוטר צל"שים, אותות וזקן עבות, אך מבטו של הצופה ננעל על הגפיים. כי לאקי אבני אין ידיים. זה מהפנט ומסקרן ומעורר תהיות, מכיוון שלא בכל יום לאקי אבני אין ידיים. ואף שהקטיעה אינה הסיפור המרכזי, והאפקט ממוחשב, עדיין אי אפשר להתעלם מהפריים המיוחד ואולי הכי מדהים שנראה בטלוויזיה הישראלית.
אבני מגלם גיבור מלחמה שנפצע בקרב, קצין מורעל מדי שמתגלגל לתפקיד הרב הצבאי הראשי. משמעות המינוי היא הצטרפותו לבסיס הרבנות הצבאית כדי לפקד על יחידת חיילים בעלי פרופיל נמוך, שבחוד החנית שלה נמצאת מקהלת הרבנות הצבאית בהנהגת החזן נתן דטנר.
"שישו ושמחו", שפרק הבכורה שלה שודר אמש (שני) בכאן 11, היא סדרה בלי אלוהים על שליחי אלוהים בצה"ל, שקיבלה יד חופשית להתפרע. היא קומדיה ביזארית, שמיטלטלת בין רגעי מיוזיקל לפאנצ'ים על רבנות, בין קבורת עורלות, ברירת אורז ושטיפת גופות לבין התמודדות עם אגו, נכות ושמירת נגיעה.
מזווית ראייתם של חיילים דתיים, היא מציגה צה"ל שונה, מציפה עלילות מוזרות וביקורת חתרנית בסביבה צבאית יוצאת דופן. "שישו ושמחו" היא למעשה ההפך המוחלט מסדרות צה"ל קלאסיות כמו "טירונות", שם עשה אבני תפקיד אייקוני לפני יותר מ־20 שנה.
אבל עם יד על הלב, במדינה שכל כך מקדשת את המיליטנטיות, נדמה כי דווקא החריגות של "שישו ושמחו" עלולה להיות בעוכריה. כדי לרתק צופים צריך הרבה יותר מאקי אבני בלי ידיים.
"שישו ושמחו", כאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו