אדומה שלי: זה כנראה הסרט הכי מרגש של פיקסאר מזה שנים

"אדומה אש" (צילום: יחסי ציבור)
"אדומה אש" (צילום: יחסי ציבור)

בין המטאפורות, המיתולוגיה הסינית והאקשן הפרוע (יש כזה בסרט), "אדומה אש" מצליח להעביר בצורה אותנטית ומרגשת איך זה להיות נערה מתבגרת שהגוף שלה והתשוקות שלה משתנים. שלא במקרה, זה גם הסרט הראשון של פיקסאר שאישה כותבת ומביימת

15 במרץ 2022

רוצים עוד ביקורות קולנוע? בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו

על פי מדד הדמעות שלי, "אדומה אש" הוא אחד הסרטים הכי מרגשים של פיקסאר. אני זוכרת מתי בדיוק פרצתי בבכי ב"צעצוע של סיפור 2", וב"למעלה" אני דומעת פחות או יותר לכל אורך הסרט. אבל בעשור האחרון, מאז "צעצוע של סיפור 3" – למרות שנרשמו כמה דמעות ב"קוקו" ואני יודעת ממקורות מוסמכים שיש כאלה שבוכים ב"לוקה" – לא ממש התחברתי רגשית לסרטים של פיקסאר (את "הקול בראש" הערכתי יותר משהוא נגע לי). הסיפורים נעשו דומים מדי זה לזה, העולמות המטאפוריים שלהם הלכו והתנפחו, וב"נשמה" כבר התרשמתי שהאמירה על משמעות החיים הפכה ליומרנית ומזויפת. ב"אדומה אש" שבתי ומצאתי את עצמי בדמותה של ילדה קנדית ממוצא סיני. אפילו אמרתי לעצמי שחבל שלא ראיתי את הסרט בגיל 13 – אולי הייתי לוקחת ממנו משהו לחיים.

דומי שי ילידת סין, שסרטה הקצר "באו" זכה באוסקר, היא האישה הראשונה שזוכה לכתוב ולביים (ללא שותף גבר) סרט באורך מלא של פיקסאר, האולפן שהרבה לספר סיפורים של בנים (כזכור, לפני עשר שנים ברנדה צ'פמן פוטרה מהבימוי של "אמיצה", המבוסס על תסריט פרי עטה). הסיפור של "אדומה אש" כולל בתוכו מעין תשובה אפשרית לשאלה למה דווקא אישה סינית זכתה להיות זו ששוברת את תקרת הזכוכית בלי להיפצע מהרסיסים. 

מיילין לי, המכונה מיי (רוזלי צ'אנג במקור, משי קליינשטיין בדיבוב לעברית), מציגה את עצמה בפני הצופים. היא טוענת שלמרות שידוע שמשפחות סיניות דוחפות את צאצאיהם למצוינות, ויש כאלה שיאמרו שאולי הן מפעילות לחץ כבד מדי ואינן מאפשרות לילדים חופש, "אני לובשת מה שאני רוצה, אומרת מה שאני רוצה, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה". זה שהיא מצטיינת בכל מקצועות הלימוד ובכל השיעורים הנלווים זה בגלל שזה מתאים לה, לא בגלל שאימא אומרת. 

אבל אז אנחנו פוגשים את אימא מינג (סנדרה או/שירלי לילו) ומגלים שמיי משקרת לעצמה. מינג מלאה אהבה לבתה ורוצה שהיא תגיע רחוק. לכן, כמו אמה שלה (שתפלוש לסרט בכל תפארתה), היא שתלטנית ומגוננת יתר על המידה. ומיי אף פעם אינה מעזה להגיד לה לא – גם כשאימא שלה מביכה אותה עד אימה. עכשיו כשהיא בת 13 מיי מתחילה לגלות עניין ראשוני בבנים, וכמו חברותיה היא מפנטזת על להקת בנים בשם "4 Town". אבל היא לא מספרת בבית שהיא רוצה ללכת להופעה שלהם, כי אימא מזלזלת במוזיקה הזאת. ואבא? גם הוא לא מעז להתווכח עם אימא. 

ב"סאטרדיי נייט לייב" היתה פעם סדרת מערכונים עם פרד ארמיסן בתפקיד הנשיא אובמה, ששומר על איפוק כפוי למול פוליטיקאים מעצבנים במיוחד, עד שמתוכו מתפרץ The Rock Obama (דוויין ג'ונסון) וזורק אותם מהחלון. דבר דומה קורה למיי, שהופכת פתאום לפנדה אדומה ענקית הנותנת ביטוי לרגשות השונים שהיא מנסה לבלוע. מתברר שזה קטע של כל הנשים במשפחה מזה דורות, ושיש דרך להתגבר על זה, אבל מיי מגלה שיש גם יתרונות לתת חופש לצד הזה שבה. 

מי שמעניקות לה תמיכה מלאה ועוזרות לה להתמודד עם כל מה שקורה להן הן שלוש החברות הכי טובות שלה – מרים, אבי ופריה – שאף לא אחת מהן נראית כמו מלכת הכיתה. כיף להן יחד, והסצנות של ארבע הבנות החנוניות, כל אחת בדרכה, מצחיקות ומשמחות את הלב. המוצאים האתניים המגוונים שלהן הם מרכיב זניח באישיותן, ואם לילדות הודיות או קוריאניות יש התמודדויות תרבותיות ספציפיות בדומה לאלה של מיילין, הן אינן עולות בסרט.

מצחיקות ומשמחות את הלב. "אדומה אש" (צילום: יחסי ציבור)
מצחיקות ומשמחות את הלב. "אדומה אש" (צילום: יחסי ציבור)

שמו של הסרט באנגלית הוא Turning Red, שזה משחק מילים על התבגרות. באחד מרגעי השיא בסרט מיי סוף סוף מעזה לדרוש מאמה להתמודד עם זה שהיא כבר בת 13. זה רגע נפלא במיוחד משום שהוא מצליח להיות בו זמנית גדול וקטן, יוצא דופן והכי רגיל שיש. כי בין המטאפורות, המיתולוגיה הסינית והאקשן הפרוע (יש כזה בסרט), "אדומה אש" מצליח להעביר בצורה אותנטית ומרגשת איך זה להיות נערה מתבגרת שהגוף שלה והתשוקות שלה משתנים. וכמה זה נהדר שיש חברות באמת טובות ששמחות לקבל אותך כמו שאת, גם אם את עדיין לא יודעת מי את.

מבחינה רעיונית יש כאן דמיון מסוים ל"לשבור את הקרח" של דיסני. רק שבמקום ללבוש שמלות סקסיות ולשיר בלדת העצמה נשית כמו "Let It Go", מיי והחברות שלה מצלמות את עצמן שרות את להיט ההיפ הופ הקופצני "No Body Like You" של להקת הבנים ההיא, וההנאה שלהן מדבקת (חוץ מהשיר הזה, שכתבה בילי אייליש, לא מדובר במחזמר). יש לא מעט בנות 12 שחושבות שהן כבר גדולות מדי בשביל סרטים מצוירים. אני ממליצה לאימהות שלהן לנסות לשכנע אותן ללכת לראות את "אדומה אש" ביחד. תגידו להן שאמרתי.

★★★★✯ 4.5 כוכבים
Turning Red בימוי: דומי שי. ארה"ב 2022, 100 דק'

רוצים עוד ביקורות קולנוע? בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו