בשנת 2018 יצאה לאוויר העולם העונה הראשונה והמאוד מצופה של "החברה הגאונה", שהתבססה על הספר הראשון מתוך סדרת הרומנים הנפוליטניים רבי-המכר של אלנה פרנטה. הסדרה זכתה לשבחים, כך גם עונתה השנייה שיצאה ב-2020, וכעת היא חוזרת עם עונה שלישית שעלתה (באופן הולם למדי) ביום האישה ב-yes ,HOT וסלקום tv. אמנם נראה שהפופולריות שלה דעכה בארץ וברוב העולם, אבל היא לא ירדה באיכותה ולו לרגע - והיא ממשיכה, גם בעונתה השלישית, להיות אחת הסדרות הייחודיות שקיימות בנוף הטלוויזיוני ואחת ההפקות המרשימות שנעשו בשנים האחרונות.
בעונה הנוכחית, שמתרחשת בעיקר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, החברות של הגיבורות אלנה ולילה עומדת בפני מבחנים נוספים, בזמן שהשתיים נאלצות להתמודד, כל אחת בדרכה, עם שלבים נוספים ומורכבים בחייהן הבוגרים כשהן צוללות לתוך שנות ה-20 לחייהן.
בפעם האחרונה שראינו את אלנה (מרגריטה מצוקו) ולילה (גאיה ג'ירצ'ה), אלנה נראתה במסלול בטוח להצלחה; היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה, הוציאה ספר ראשון וניהלה מערכת יחסים יציבה עם פייטרו המבוסס. לילה, לעומתה, מצאה את עצמה במפעל נקניקים, לאחר שברחה עם בנה הקטן מנישואיה לסטפנו המאפיונר והיא מתגוררת עם אנצו בדירה צנועה. העונה השלישית, שמבוססת על הספר השלישי מתוך ארבעת ספריה של פרנטה - "הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו" - מתחילה בנקודה שבה העונה הקודמת הסתיימה. אלנה ולילה נמצאות במקומות שונים מאוד בחייהן, אך למרות שכל אחת נמצאת במסלול שנראה רחוק שנות אור מהשנייה - דרכיהן שוב מצטלבות, תמיד באופן מפתיע ותמיד בצורה שמוכיחה שהחברות שהתחילה אי שם בשנות ה-50 בשכונת עוני בנאפולי נותרה איתנה, אם כי תמיד מורכבת ומלאת עליות ומורדות.
הזמנים משתנים, אלנה ולילה נכנסות לשנות ה-20 לחייהן וגם איטליה משתנה בהתאם. העונה הנוכחית מציגה את התהפוכות הפוליטיות שהתרחשו באותה תקופה באיטליה לא רק כרקע היסטורי, אלא גם כחלק בלתי נפרד מחייהן של אלנה ולילה, שמושפעות מהן בדרכים שונות. מאבקים בין קומוניסטים לפשיסטים, מאבקים מעמדיים, עליית הגל השני של הפמיניזם, כניסת הגלולה למניעת הריון לחייהן וגם נושא שרלוונטי אולי יותר מתמיד בימינו גם בישראל: נישואים אזרחיים. ניכר שנושא הקושי לשלב אימהות וקריירה בוער בעצמותיה של פרנטה, שכן הוא בולט ונעשה בצורה מרתקת גם בעונה הנוכחית וגם ב"הבת האפלה", ספר נוסף של פרנטה שעובד לסרט באורך מלא שמועמד השנה לשלושה פרסי אוסקר.
אחד הדברים היפים והמרתקים ב"החברה הגאונה" הוא ההתמקדות בחוויה הנשית - וזה בולט אף יותר בעונה הנוכחית כשעולים נושאים כמו הריון, נישואים, אימהות וקריירה. כאן היא מצליחה במקום שבו רבים ורבות נכשלו לפניה: להראות את החוויה הנשית על כל גווניה וצורותיה. בזמן שלילה מתארת הריון ולידה כסיוט, בהתאם לחוויה האישית שלה, אלנה חווה אותם בצורה אחרת לגמרי. אם סדרות אחרות מראות אישה נכנסת להריון ואישה יולדת, ב"החברה הגאונה" יש נקודות מבט שונות לאותה החוויה. ועל אף שמדובר בסדרה שמתרחשת בשנות ה-70 של המאה הקודמת, הרבה ממה שמוצג רלוונטי עד היום וצופות רבות ימצאו את עצמן מזדהות עד כאב עם סוגיות רבות שאלנה ולילה נאלצות להתמודד עמן. אחת החוזקות המשמעותיות ביותר של "החברה הגאונה" היא היכולת להציג באופן אותנטי למדי מגוון רחב של חוויות אנושיות ונשיות. אין כאן אישה אחת, יש הרבה נשים - ולפיכך גם חוויות רבות ונקודות מבט שונות. מדובר בעומק ומגוון שסדרות מעטות הצליחו להגיע אליהם, במיוחד כשזה נוגע לדמויות נשיות.
למרות הנושאים הרבים ברקע, מובן שעדיין לב הסדרה הוא מערכת היחסים המורכבת שבין אלנה ולילה, החברות שאוהבות אחת את השנייה, מעריצות אחת את השנייה, אך גם כועסות לא מעט, נוטרות טינה, מקנאות, מפרגנות - ותמיד חוזרות אחת לחיקה של השנייה, תמיד שם אחת בשביל השנייה, למרות ואולי בזכות העליות והמורדות. מעטות היצירות שהצליחו לתאר חברות, ובפרט חברות נשית, בכזו אותנטיות. במובן הזה "החברה הגאונה" ממשיכה להיות סדרה שהיא בראש ובראשונה דרמה שנכנסת עמוק אל תוך הצדדים היפים וגם והמורכבים ביותר של חברויות (ושל בני אדם) והיא ממשיכה לעשות זאת בהצלחה רבה. בעונה הנוכחית ישנו גם דגש על מערכת היחסים המורכבת שבין אלנה לאימה אימקולטה, פן נוסף שמטופל בצורה נוגעת ללב במיוחד בידיהם של פרנטה ובמאי הסדרה.
אחד הדברים היחידים שצורמים בעונה הנוכחית של "החברה הגאונה" הוא דווקא הליהוק, וליתר דיוק הבחירה להישאר עם השחקניות שמגלמות את אלנה ולילה מגיל 15. ב-2020 הודיעה גאיה ג'ירצ'ה (לילה) שהיא ומרגריטה מצוקו יעזבו את הסדרה אחרי הפרק השלישי של העונה השלישית, לטובת שחקניות בוגרות יותר. עם זאת, לבסוף התגלה כי הוחלט להשאיר את גאיה ומרגריטה עד סוף העונה. כך למעשה מצופה מאיתנו להאמין שאותן שחקניות שגילמו בנות 16 לפני שנתיים, הן כעת נשים שנושקות ל-30 - וזה לא בדיוק עובר מסך (השחקניות גאיה ומרגריטה הן בנות 18 ו-19 בהתאמה). הדבר היחיד שאיכשהו מציל את ההחלטה הביזארית הזו היא יכולת המשחק המצוינת של השתיים. במאי הסדרה טען בראיון כי הוחלט לבסוף להשאיר את השתיים לטובת ההמשכיות וכי הוא האמין שהצעירות מסוגלות לעמוד במשימה מבחינת יכולת המשחק שלהן. הוא לא לגמרי טעה, אבל למרות תצוגת המשחק המצוינת ועל אף ניסיונות לבגר אותן באמצעות איפור ובגדים, עדיין ניכר ברגעים רבים כי מדובר בשחקניות צעירות בהרבה מהדמויות אותן הן מגלמות.
אמנם במאי הסדרה הוחלף, מסבריו קוסטנזו (שביים את שתי העונות הראשונות ונבחר ספציפית על ידי פרנטה עצמה) לבמאי המוערך דניאל לוקטי, אך זה לא פגע בסדרה ואיכות הבימוי נותרה גבוהה בדומה לעונות הקודמות. כך גם איכות הצילום, שניכר שרק הולך ומשתפר מעונה לעונה. אם בהתחלה מרבית הסדרה התמקדה בשכונת העוני בנאפולי, ככל שהסדרה מתקדמת אלנה ולילה יוצאות יותר החוצה אל העולם, ומגלות מקומות חדשים באיטליה. יש הרבה יותר צילומי חוץ שמראים את יופייה הייחודי של המדינה וזה בהחלט מוסיף רבדים נוספים לחוויה הוויזואלית.
אז על אף דעיכת ההייפ, "החברה הגאונה" ממשיכה להוכיח שהיא ראויה ליותר צופים ממה שיש לה. היא הייתה ונשארה אחת ההפקות המושקעות והמרשימות של השנים האחרונות ודרמה ייחודית שמצליחה לרגש כל פעם מחדש, באופן מינימליסטי וללא טיפה של רגשנות יתר. עם או בלי הייפ, אין ספק ש"החברה הגאונה" תישאר בדפי ההיסטוריה כאחת היצירות האותנטיות והמעמיקות ביותר שנעשו על חברות נשית, כמו גם על משפחה, מורכבות החוויה האנושית ובמיוחד החוויה הנשית, על כל גווניה.