שורשיו היפים של הרוע

"סרט לבן", יצירת המופת החדשה של מיכאל האנקה האוסטרי ("משחקי שעשוע", "מחבואים"), זוכת פרסי דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון והסרט האירופי המצטיין של השנה, הוא חידה ללא פיתרון. כל ניסיון לפענח את רצף התעלומות שבמרכזו מנוגד לפיכך למהותו של הסרט ותכליתו.

עלילת הסרט מתרחשת בכפר גרמני פסטורלי, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. העובדה שזהו סרטו הראשון של האנקה בשפה הגרמנית מאז "משחקי שעשוע" (1997) עלולה ליצור את הרושם כאילו עניינו של "סרט לבן" בהכרח בגרמניוּת ובהיסטוריה הגרמנית. עם זאת, הסרט אינו עוסק בתופעה גרמנית בלבד, ונושאו - אשמה חבויה, מודחקת, מתחת לרקמת חיים אידילית לכאורה - רלוונטי גם מעבר לנקודת הזמן ולמקום המצויינים בו, ומעורר את הצופה באשר הוא.

הסיפור מובא דרך קריינות מפי מורה הכפר, שנים רבות לאחר שהאירועים המתוארים התרחשו. זה מתחיל כשהרופא המקומי (ריינר בוק) נפצע קשה לאחר שסוסו מועד על חבל מסתורי שנמתח לאורך השביל. אחר כך אשת איכר נהרגת בתאונה, ואסם נשרף, וילד נחטף ומוכה, וכך הלאה - דברים נוראים המתרחשים מבלי שאיש לכאורה היה להם עד. על כולם מדווח המורה, בטון יבשושי ודידקטי, כמעלה זיכרון רחוק (את המורה בצעירותו מגלם השחקן כריסטיאן פרידל, ואת קולו כזקן מספק ארנסט יעקובי).

זרעים של רשע

אחד המפתחות להבנת התעלומה ששמה "סרט לבן" הוא לראות בו אלגוריה על היווצרות הנאציזם. הילדים בו - בניו של הכומר הכפרי, בנו ובתו של הרופא, ילדו של הברון - הם, על פי קריאה זו, נושאי זרע הנאציזם. מי ש-20 שנה מאוחר יותר יישאו אולי בעמדות מפתח במכונת הדיכוי וההשמדה ההיטלראית.

"סרט לבן". הריקבון המוסרי כאבי הנאציזם

הילדים האלה הם תוצר של חינוך דכאני (הכומר שקושר את ידיו של בנו כדי שלא יבצע בגופו מעשים אסורים), ניצול (הרופא שמבצע בבתו בת העשרה מעשים מגונים), ואוטוריטה צבועה ודקדנטית (אשת הברון מטיחה בבעלה חסר הרגישות את דבר היות המקום הזה זדוני וברוטלי, כהגדרתה).

מכאן עולה הסוגיה האחרת ש"סרט לבן" עוסק בה, זו של האחריות. שכן אם הנאציזם הוא תוצר של השחתת נפשם של הילדים בעלי מראה המלאך על ידי אבותיהם המפלצתיים - משמע אין איש אחראי. הילדים הם פרחי הרוע שצמחו מהפקעות הרעילות שהטמינו האבות. אם הילדים אינם אחראים, אם האדישות, ההדחקה, הענישה הברוטלית, הם-הם הקווים המנחים של החינוך ההורי כאן - הנאציזם שהללו יצמיחו בלתי נמנע.

לא הנסיבות ההיסטוריות הן שייצרו את הקטסטרופה, כי אם עולם של ריקבון מוסרי, חטא וסאדיזם (הילדים עונדים את הסרט הלבן, שמסמל עבורם את החטא ואמור להזכיר להם את השאיפה לטוהר). ואולי הקביעה הזו מטילה אחרי הכל את האחריות עליך, הצופה, כמי שמעשיו בהווה משפיעים על ההתרחשות בעתיד.

מתוך הסרט. אין עדים לזוועות

מורה הכפר מייצג את המוסר והנדיבות, אל מול החטא שנגועים בו הכומר, הרופא, הברון ונציגיה האחרים של הסמכות, שחלקם, כמוהו, נעדרי שמות פרטיים ואינם אלא נוכחות סימבולית. הסצינות שבהן המורה מחזר בהיסוס אחר האומנת הצעירה והביישנית (לאוני בנש) שעובדת בשירות הברון, מעניקות לסרט כמה מרגעי הרוך והיופי שבו.

המורה אף מייצג את אחד מהיבטיו האחרים של "סרט לבן" - ראיה והיעדרה. הסרט שואל מה פירוש לראות, להיות עד לאותן התרחשויות נוראות שאיש לכאורה לא ראה ושמע (אנו חוזים רק בתוצאותיהן); ומהו הקשר שבין מבט ואשמה, מבט שפירושו קבלת אחריות. אין זה מקרה שהתמונה החותמת את הסרט היא זו של מבט מתמשך - בעבר, בזיכרון של מה שהיה או לא היה, אך גם באשמה שעודה נוכחת ומהדהדת.

חוזרים בלי תשובה

כמו "מחבואים" לפניו (ולמעשה גם סרטים אחרים של האנקה כ"משחקי שעשוע" ו"הווידאו של בני"), "סרט לבן" עוסק במשמעויות האתיות והאסתטיות של המבט. מישהו רואה או לא רואה, ואולי בוחר לא לראות, ומכאן נובע הממד המוסרי שבו עוסק הסרט (המצלמה, למשל, שרואה-לא-רואה עשויה לייצג במידה רבה את מבטו של אותו מורה שבוחר בדיעבד להיות זה שלא ראה).

מלאכת מחשבת קולנועית

וכמו ב"מחבואים", גם סרט זה מעלה שאלות מבלי לספק בהכרח את התשובות (מה שהפך את הצפייה בסרט ההוא למתסכלת ביותר בעבור אותם צופים שתהו, אחרי הכל, מיהו הצלם המסתורי ולמה). התוצאה היא סרט שמעורר תחושה מתמדת של חוסר ודאות המצטברת לאימה ואי נוחות - ההיפך הגמור מהנוף

הכפרי המצולם בשחור לבן מפעים, בידיו של כריסטיאן ברגר המועמד לאוסקר, שכמו נלקח מסיפור אגדה אפל (ואכן, כותרת המשנה של הסרט היא "סיפור ילדים גרמני").

"סרט לבן" אורג סוגיות היסטוריות, תאורטיות, מוסריות ואסתטיות מורכבות במלאכת מחשבת קולנועית ואינטלקטואלית, והוא עושה זאת תוך שמירה על מתח ועניין שלא מרפים גם עם תום ההקרנה.