הסרט הזה אולי הועמד לאוסקר, אבל הפוזה הפמיניסטית מרגישה מזויפת

"האדם הגרוע בעולם" הוא אחד הסרטים היותר מהוללים של 2021. ממוצע הציונים שלו באתר מטאקריטיק (המקבץ ביקורות שפורסמו באנגלית) גבוה במיוחד, והוא גרף את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן ומועמדויות לאוסקר בקטגוריות התסריט והסרט הבינלאומי הטוב ביותר. הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות, ומצאתי בו כמה דברים שאפשר ליהנות מהם (בעיקר השחקנים, ושתיים שלוש הבלחות בימוי), אך במהלך הצפייה הראשונה הרגשתי שמשהו חסר כדי שזה יתגבש ליצירה משמעותית. לכן צפיתי בו שוב, והבנתי מה זה היה.

הסרט מספר, ב-12 פרקים פלוס פרולוג ואפילוג, על חייה של צעירה נורווגית בשם יוליה שמתקשה למצוא את עצמה במהלך ארבע שנים שבהן היא מנהלת מערכות יחסים רציניות עם שני גברים. את הסרט ביים יואכים טרייר ("אוסלו, 31 באוגוסט", "תלמה"), שגם כתב את התסריט עם שותפו הקבוע אסקיל ווגט, והיתה לי תחושה שעל אף כוונותיהם הטובות, שני הגברים לא הצליחו להרכיב דיוקן אותנטי של אישה בשנות האלפיים. בצפייה חוזרת בלטה לי אחת הבעיות העיקריות בעיצוב חייה של הגיבורה – ליוליה בת השלושים אין אף חברה. כל המפגשים החברתיים בסרט הם עם חבריהם של בני זוגה, שניהם מקסימים כל אחד בדרכו, אך אין לה ולו חברה אחת משלה לשתף אותה בחיבוטיה. היעדר חברות בנות מינה אינו מקבל הסבר בסרט – הן פשוט לא קיימות באופן שמבהיר שצמד היוצרים לא חשבו שצריך כאלה. לא רק זאת, כל הנשים האחרות בסרט הן דמויות שטוחות או בדיחות מהלכות, כמו היוגיסטית האובססיבית למשבר האקלים. ולכן הפוזה הפמיניסטית של הסרט מרגישה מזויפת למדי.

זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית. מספרת בפסקול מציגה בפנינו את יוליה (רנאטה ריינסב המלבבת) שנרשמה ללימודי רפואה, ואז עוברת לפסיכולוגיה, ומשם לצילום ועדיין לא בטוחה שזה זה, ואז היא פוגשת את אקסל (אנדרס דנילסן לי, שחקנו הקבוע של טרייר). מונטאז' ההתאהבות מורכב מסצנות ביתיות המלוות בגרסה של בילי הולידיי לשיר הישן נושן "The Way You Look Tonight" של ג'רום קרן, וזה מעניק לסצנות טעם מוכר של וודי אלן. הפרולוג מסתיים בדימוי של הפי אנד מסרטים ישנים, סימן לכך שעכשיו יתחילו הבעיות. אקסל הוא קומיקסאי מצליח, ומבוגר מיוליה בכ-15 שנים. הוא אומר לה כבר בהתחלה שהם נמצאים במקומות שונים בחייהם, ואולי עדיף שייפרדו לפני שזה ייעשה רציני מדי, אבל היא מוקסמת מכדי לעזוב.

ההבדלים מתחילים לצוף על פני השטח במהלך נופש עם חברים נשואים של אקסל, שם בשיחה סביב שולחן אחד הגברים מסביר ליוליה מה זה הסגברה (mansplaining). הרגע החביב הזה הוא ככל הנראה עקיצה עצמית של צמד היוצרים. הבעיה היא שהדיון באותה סצנה נשמע כאילו הורם כולו היישר מפייסבוק. "אם לגברים היה מחזור חודשי זה כל מה שהיינו שומעים עליו", אומרת יוליה, וכולם מתנהגים כאילו מעולם לא שמעו את הטיעון הזה שכבר נוסח, נהגה ונאמר אינספור פעמים במרחב התרבותי. למרות קריאת התיגר הזאת, יוליה תמשיך לבקש את אישורו של אקסל גם אחרי שייפרדו. האם לזה הוא מתכוון כשהוא אומר לה "אין לי עם מי לדבר כמו שאנחנו היינו מדברים"? אני לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר, כי לא התרשמתי שהיו ביניהם שיחות שיצדיקו את החיווי הנרגש הזה. עוד הוא אומר לה: "אף פעם לא הצלחתי להראות לך כמה נפלאה את", מה שמחדד את הרושם שזה סרט על אישה מנקודת מבטם של גברים, שנהנים לראותה מטיילת ברחובות אוסלו – אלה באמת סצנות אטרקטיביות – יותר מאשר יושבת לכתוב את הטקסטים שחשוב לה לכתוב (לכן נדמה שהם נכתבו מעצמם).

אחר כך יוליה פוגשת גבר אחר (הרברט נורדרום), שבמבט ראשון נראה מתאים יותר משום ששניהם בשלב דומה בחייהם (והם לא רוצים ילדים). שני הסיקוונסים הכי מקוריים וזכורים בסרט מתארים את התחלת ההתאהבות ביניהם, וניכר בהם כושר ההמצאה הקולנועי של טרייר, שקישט גם את סרטיו הקודמים. שלושת השחקנים הראשיים טובים ונעימים, וקל להתאהב בהם. ריינסב, שהופיעה בתפקיד קטן ב"אוסלו, 31 באוגוסט" – לטעמי עדיין סרטו הטוב ביותר של טרייר – זורחת בתפקיד יוליה, ותורמת רבות לחינו של הסרט שכבש לא מעט צופים, גם אם לא אותי.

★★★✯ 3.5 כוכבים
The Worst Person in the World בימוי: יואכים טרייר. עם רנאטה ריינסב, אנדרס דנילסן לי, הרברט נורדרום. נורווגיה 2021, 128 דק'