הגבעה בסוף ענתה: שלישיית "ערוץ הכיבוד" בשיאם בעיקר כשהם ביחד

הקולנוע הישראלי אינו משופע בקומדיות טובות. כידוע, לא חסרים כאן אנשים מצחיקים שכותבים ומופיעים בטלוויזיה ועל במות למיניהן, אבל יצירת קומדיה באורך מלא דורשת פיתוח עלילתי ועיצוב דמויות שיחזיקו קשת דרמתית שלמה. רותם קפלינסקי, עומר ריבק ודור מוסקל, חברי ההרכב שנודע כ"ערוץ הכיבוד", העשירו את עולם הקומדיה הישראלי בשירים פארודיים סוחפים ובמערכונים שכתבו ל"ארץ נהדרת" ולתוכניות נוספות. עכשיו הם מנסים את כוחם בסרט קולנוע באורך מלא (קפלינסקי וריבק למדו קולנוע בסם שפיגל, כך שזאת היתה כוונתם מלכתחילה). רוצה לומר, חברי "ערוץ הכיבוד" כתבו תסריט שהוא בעיקרו רצף של מערכונים פרועים בסגנונות שונים – חלקם מצחיקים מאוד – אבל לצידם יש גם אפיונים מנוגדים של שניים מהגיבורים לצורך יצירת קונפליקט וסוג של קשת דרמתית (חוסר האפיון של הגיבור השלישי הוא חלק מהבדיחה).

לרגל המעבר מיוטיוב למסך הגדול, השלושה החליטו לשלוח את האלטר אגואים הבימתיים שלהם לצבא. למה? כי אם יש בארץ מסורת של קומדיות קולנועיות (פרט לסרטי הבורקס המוכתמים בשלל בעיות) אלה הקומדיות הצה"ליות. אלא שכוכבי הפופ שקד פררה, אסטמה דה לוקו ולידוי הם ילדים מפונקים בני שלושים שניכר שלא שירתו יום מימיהם, ולכן היה צריך למצוא דרך לגייס אותם.

נקודת המוצא השנונה של "עולה לראש" היא שהשלושה הם חלק ממנגנון ממסדי של "תלמידים לשימור" – כלומר סלבריטיז שתורמים כספים למערכת החינוך כדי להמשיך להיות רשומים כתלמידים ולהימנע משירות צבאי. המורה אבי דנגור עושה הכל לרצות אותם (לא רק שבית הספר נקרא על שמם, הם גם סידרו שאחרי המסע לפולין התלמידים ימשיכו לארבעה ימים באיביזה), והשיטה עובדת עד שהם מגלים שהטעות הנוראה ביותר שיכול לעשות סלבריטאי בישראל היא לדבר בגנות צה"ל.

שלוש לראש, אז זוז מצד לצד. מתוך "עולה לראש". באדיבות סרטי יונייטד קינג". צילום: דיויד סקורי

אסטמה לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, הרי אין לו דעות פוליטיות. הוא שיכור ומקנא בבחור במדים שרוקד עם המשפיענית שהוא נדלק עליה (עדן סבן), ולכן הוא מקשקש ("צבא זה מצביעות"). אבל דבריו הונצחו בטלפון נייד והועלו לרשת, והכל קורס בבת אחת. כך הסרט מחווה חיווי סאטירי קולע על החברה הישראלית והפרה הכי קדושה שלה, בלי להסתכן בחיווי פוליטי שיפגע בסיכוייו להגיע לקהל רחב. ולזה קוראים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה רווחית.

סוכנת הלהקה (תום יער) מבהירה לשלושה שהאופציה היחידה לשחזור הקריירה היא גיוס ללהקת היח"צ של הצבא (לצד הופעות בבתי חולים הם מצופים להעלות פוסטים יומיים שיחמיאו לצה"ל), והם אורזים מזוודות ונוסעים. את פניהם מקבלים המפקדת הקשוחה של הלהקה (רותם סלע בתוספת פיאה ושיניים בולטות) והמנהל האמנותי התולעתי (ערן זרחוביץ׳) שגאוותו על כך שפעם כתב את שיר האירוויזיון של מלטה. הפנייה של הסרט למסלול הצה"לי מסומנת באמצעות מחווה מגלגלת מצחוק לסדרה של סרטי צבא כמו "ספיחס", "אפס ביחסי אנוש", "יוסי וג'אגר", וכמובן הקומדיה הצה"לית של השלישיה הגדולה מכולן (כבר אמרתי שהם למדו קולנוע בסם שפיגל?).

הגיוס מקצין את הבדלי האופי בין שלושת חברי הילדות ומייצר מתחים ביניהם, ובשלב מסוים הם מתפצלים – לידוי ממשיך לשיר בעוד ש אסטמה ושקד נשלחים לבסיס מדברי לעבור חינוך מחדש. חוסר ההתאמה לדרישות הנוקשות של הצבא האמיתי הוא אסטרטגיה קומית מוכרת, אבל אני חייבת לציין שהחלק הזה פחות קולע בעיני, אולי משום שהוא מתכתב דווקא עם סרטים זרים כמו "הטוראית בנימין" ו"אפוקליפסה עכשיו", וקצת מאבד את טעמו הפיקנטי. ואיך אנחנו אמורים לקבל את הסוויץ' הפטריוטי של אסטמה? האימהות (אורלי זילברשץ ועלמה זק) שלו אולי מתנגדות, אבל הן לא מייצגות את החיק החמים של הישראליוּת.

זה סרט שטותניקי במסורת הנונסנס, עם המון בדיחות ויזואליות ומילוליות, שחלקן ניחנות בעוקץ סאטירי (כמו העיסוק במסחור של האבל על הנופלים), ויש בו מקבץ הופעות אורח מוצלחות (מירי מסיקה קיבלה את אחד המשפטים הכי טובים). שלושת הסטארים הם שחקנים פחות מיומנים, אך ביחד יש להם קטע. ויש להם שירים טובים – עם מילים מגוחכות כראוי – שהופכים את הסרט למיני מחזמר.

"עולה לראש" מבוים באופן מהוקצע על ידי דניאל אדר, איש "ארץ נהדרת", והצילום של בועז יהונתן יעקב ("עג'מי") מעניק לו מראה של סרט אמיתי, עם משחקי תאורה תומכי אווירה. אבל בגלל שצחקתי המון בחלק הראשון של הסרט, בסופו של דבר הרגשתי תחושת פספוס מסוימת. כי כשהוא נעשה פחות מצחיק, הוא לא נעשה יותר מגובש דרמתית או רעיונית. הפירוד אולי נועד לגרום לגיבורים להבין שיותר טוב ביחד, אבל במהלכו הסרט נחלש, וגם הצופים מבינים שיותר טוב ביחד.

3.5 כוכבים
בימוי: דניאל אדר. עם רותם קפלינסקי, עומר ריבק, דור מוסקל, תום יער, רותם סלע, ערן זרחוביץ', נאיה בינשטוק. ישראל 2022, 90 דק'