Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: לא שיגרתי אבל ייחודי - גבולות השליטה

מאת: רון פוגל

סרטו החדש של ג'ים ג'רמוש "גבולות השליטה" יצא כעת בדיוידי וזו הזדמנות נוספת לנסות לפצח את סוד קיסמו של אחד הבימאים המרתקים הפועלים כיום בתעשיית הקולנוע. בימאי שממשיך ליצור קולנוע אחר' לא מתפשר ומושגים כמו "פוסט מודרניזם" ו"קולנוע עצמאי" מתאימים לו ככפפה ליד.

את "גבולות השליטה", יצירתו האחרונה של ג'רמוש, או שאוהבים או ששונאים, מה שבטוח – אי אפשר להישאר אליה אדיש – והתגובות העזות שהסרט עורר בכל מקום שבו הוא הוקרן רק מראות כי ג'רמוש בדרכו הפתלתלה והלא לינארית הצליח שוב להנפיק יצירה לא שגרתית שאפשר להגדיר אותה כקולנוע ל"מיטיבי לכת". (לא סרט שהיינו ממליצים לראות במטוס בדרך לחופשה).

[*]

הסרט שג'רמוש הגדיר כ"שיטוט במוח שלי" מספר את סיפורו הלא כל כך מובן (וגם זה באנדרסטייטמנט) של גבר מסתורי (איזאק דה בנקולו שנותן כאן הופעה מאופקת ומרשימה) שהצופה לא יודע עליו דבר מעבר לעובדה שהוא לובש חליפה בצבע זרחני, מתאמן בטאי צ'י, ישן בעיניים פקוחות והולך למוזיאונים כדי להביט ביצירות קוביסטיות למיניהן. הצופה לומד את הסממנים החיצוניים של הגיבור אך לא יודע דבר על עולמו הפנימי (ונדמה שג'רמוש מזמין את הצופה לפרש, בדרכו שלו את מה שקורה מתחת לעורו של הגיבור - ג'רמוש מאתגר באופן תמידי את הצופה המבולבל ולמי שרגיל בקולנוע שלועס לצופה את האוכל שלו ומגיש לו אותו בכפית לפה - מדובר כאן בחוויה שונה לחלוטין ולעיתים מתישה)

מנין הגיע הגבר המסתורי? לאן הוא הולך? מי המעסיק שלו? האם יש לו משפחה? כל השאלות הללו נותרות (כמעט) ללא תשובה במהלך הסרט ואנו שוב צופים באחד מאותם " גיבורים ללא שם" שזהותם לא חשובה כלל אלא היא מתפקדת כסמל – הזר המסתורי הוא ללא לאום וללא מדינה והוא פועל מתוך מטרה אחת (שמתבררת לקראת סוף הסרט) הוא נעלם כלעומת שבא - אדם נטול זהות בעולם גלובלי שבו לשייכות אין בכלל חשיבות ודומה שאצל ג'רמוש גם לחום אנושי אין הרבה מקום, הזר לא מפגין לרגע שמץ של רגש - גם כשבמדריד איזו פאם פאטאל מקומית זוחלת למיטתו ערומה כביום היוולדה (השחקנית היפיפייה פז דה לה הוארטה). גם שאר הדמויות בסרט הן אנונימיות ומתפקדות כברגים בתוך מכונה משומנת שתפקידה מתברר רק לקראת סיום הסרט.

[*]

בדרכו ברחבי ספרד, כשהנוף נהיה יותר ויותר פראי והסרט הופך ליותר ויותר מופשט, פוגש הזר המסתורי אנשים שנדמים כאנשי קשר כלשהם, כמו מנהגיו הקבועים של הזר כשהוא לבד (הטאי צי, המוזיאונים וכו') גם מפגשיו החטופים עם אנשי הקשר מורכבים מריטואלים קבועים. משפט פתיחה זהה, שיחה סתומה על משמעות החיים, קבלת קוד (הפעלה?) סתום בקופסת גפרורים ובליעת הקוד ביחד עם שתיית אספרסו. ג'רמוש סיפר שהוא פריק של ריטואלים ותמיד סיקרן אותו לבחון אותם. בעולם של אי וודאות כמעט מוחלטת מסמלים הריטואלים את ניסיונות הגיבורים למצוא איזשהו דבר קבוע שיכניס סדר וביטחון לחייהם. הריטואלים הקבועים מנסים להרחיב את גבולות השליטה של האדם על חייו ויתכן שזה המקור לשמו המוזר של הסרט.
ג'רמוש אסף אנסמבל מפואר של שחקנים המופיעים לרגע כאנשי הקשר של הזר המסתורי ומנפיקים הופעות מרתקות על גבול הביזאר. ג'ון הארט הותיק, ביל מארי, טילדה סווינטון, גאל גרסיה בארנל ואפילו היאם עבאס (שמדקלמת בערבית) כולם מספקים ניצוצות של גאונות רגעית לסרט. הייתי שמח אם ג'רמוש היה מרחיב את הקטעים איתם אבל בכך היתה ככל הנראה נשברת תבניתו של הסרט שבו הנסתר תמיד רב על הגלוי.

[*]

הצילום של כריסטופר דויל – צלמו הקבוע של וואנג קאר וואי ואחד מבכירי הצלמים בעולם כיום, רגוע יחסית לעבודותיו הקודמות, אבל בשוטים ארוכים וחולמניים משהו טוען דויל את הסרט באווירה על גבול החלום ובכלל קשה לצופה להחליט האם מדובר במציאות או בהזיה (ואם כבר עסקינן בהזיות, יש מספר קטעים בסרט, במיוחד במועדון הפלמנקו שמזכירים באופן ברור עד חשוד את יצירותיו המאוחרות של דיוויד לינץ').

בדיוידי שתי תוספות: האחת סרט באורך של חמישים דקות על "מאחורי הקלעים": הסרט מתאר באופן יבש ומדויק את תהליך צילום והפקת הסרט ומיועד למי שמעניינת אותו עשייה קולנועית פרופר (לא תמצאו כאן הגיגי יחצנות בנוסח "ג'רמוש הוא הבימאי הכי נהדר שיצא לי לעבוד איתו")

[*]

עוד תוספת היא ארבע דקות של צילומי נופים מתוך הסרט שרק מדגישים את יכולתו של ג'רמוש לתפוס את המציאות בדרך מיוחדת .

סרט לא לכל אחד ,אבל מי שיניח ידו על הדיוידי השונה והמיוחד הזה יזכה לחוויה מרתקת. אחרי צפייה שנייה רק התחזקה דעתי כי "גבולות השליטה" הוא אחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו למסכים בישראל ב2009 .