בשנים האחרונות, נטפליקס עושה הכל כדי להפוך לאולפן הוליוודי לכל דבר: מחתימה את גדולי הבמאים והכוכבים על חוזים ארוכי-טווח, משתתפת בהפקת או בהפצת סרטים שמתחרים על האוסקר וכיוצא בכך. עכשיו היא עולה עוד מדרגה ומגישה את ההפקה הכי הוליוודית שלה: מותחן הריגול הנוצץ "האיש האפור". התקציב שלו, 200 מיליון דולר, הוא הגבוה בתולדות הסרטים של שירות הסטרימינג, ולא היה מבייש אף בלוקבסטר. הבמאים שלו הם ג'ו ואנתוני רוסו, החתומים על הלהיטים ההוליוודיים הגדולים של דורנו - הסרטים האחרונים בסדרת "הנוקמים"; והכוכבים שלו הם השמות הכי חמים בשוק - כריס אוונס, שעבד עם הבמאים כשגילם את קפטן אמריקה בלהיטים של מארוול, ריאן גוסלינג ואנה דה ארמס, שכבר עבדו יחד ב"בלייד ראנר 2049" הבומבסטי גם כן, רגה ז'אן פייג' שפרץ ב"בריג'רדטון", בילי בוב ת'ורנטון זוכה האוסקר ואחרים.
בשנים עברו, סרט כמו "האיש האפור" היה עולה לאולמות, מציג על המסכים הכי גדולים ונשאר בהם כמה שבועות. במציאות העכשווית, הוא עלה לפני שבוע להקרנות סמליות בכמה בתי קולנוע בארצות הברית, והיום (שישי) עולה בשירות הסטרימינג בשאר העולם וגם אצלנו. הצפייה בו מגלה כי למרבה האכזבה, לא כל הנוצץ זהב, ומאחורי כל המספרים והכוכבים מסתתר מותחן אפרורי למדי.
התסריט מתבסס על הספר המצליח בשם זה של מרק גריני, שיצא גם בעברית. לפחות בגרסה הקולנועית, העלילה כה נדושה עד שנראה כי כתב אותה אלגוריתם. גוסלינג מגלם אדם שריצה עונש מאסר בעקבות רצח, אותו ביצע בקור רוח. השירות החשאי שולף אותו משם, ומגייס אותו לחבורה סודית בהחלט של מחסלים קשוחים ומיומנים במיוחד. הוא מבצע את עבודתו בצורה משביעת רצון, אך אז חושף דברים שאסור היה לו לדעת על גורמים בתוך הארגון. אלה חפצים להשתיק אותו ולהשתלט על דיסק און קי עם מידע רגיש שהוא מחזיק ברשותו, ושולחים אליו קבלן משנה פסיכופת בגילומו של אוונס כדי להיפטר ממנו. אם היינו מקבלים מיליון דולר על כל פעם ששמענו סיפור כזה, גם לנו היה 200 מיליון דולר לבזבז.
כדי להוסיף קצת אנושיות לסיפור, מתברר כי לסוכן המיוחד קר הרוח בכל זאת יש רגשות. הוא פרש את חסותו על ילדה שבשל מצבה הבריאותי מסתובבת עם קוצב לב, והאויבים החדשים שלו משתמשים בה כדי לסחוט אותו. מגלמת אותה ג'וליה באטרס, שגנבה את ההצגה ב"היו זמנים בהוליווד" כשגילמה ילדת פלא, המנהלת עם השחקן הכושל בגילומו של ליאונרדו דיקפריו שיחה ארוכה וכה מרגשת, עד שבסופה הוא מתפרץ בבכי.
הפעם, האפקט לא זהה. בין דמות הסוכן וזו של הילדה אין כימיה, והקשר ביניהם מתקשה לשכנע. באופן כללי, גוסלינג לא מצליח להעביר שום רגש בסרט, ואולי גם לא כל כך מנסה. נכון, הפנים הקפואות הם הסמל המסחרי שלו שגם הביא לפריצתו הראשונית, אבל האם השטיק הזה לא מיצה את עצמו? בשביל 200 מיליון דולר אפשר לקבל קצת הבעות פנים.
כריס אוונס מתאמץ קצת יותר. לשם שינוי הוא מגלם את האיש הרע. הדמות שלו נהנית להרוג אנשים ועוד יותר מכך - להעליב אותם. בשלב מסוים הוא מכנה את יריבו בגילומו של גוסלינג "בובת קן", ואולי מתייחס לכך שהשחקן יככב בקרוב בסרט על פי המותג "בארבי". בכל מקרה, המאמץ ראוי להערכה, אבל הדמות של הרוצח השכיר והסדיסט סרת טעם. הבדיחות שלה לגבי בריאותה של הילדה חוצות את גבול הטעם הטוב ולא הולמות, בטח במסגרת סרט שרוב הזמן מתיימר להיות בידור קליל. האחים רוסו עוד לא ממש הצליחו מחוץ לסרטי "הנוקמים" וגם כאן הם מתקשים לשלוט בתוצאה ולהכתיב לה טון ברור.
הקצב של הסרט תזזיתי. הוא לא נשאר באותו מקום יותר מכמה דקות, לפעמים אפילו לא יותר מכמה שניות, וגם נע בין נקודות שונות מסביב לעולם. בפרק האחרון של "משימה בלתי אפשרית", ש"האיש האפור" מנסה לחקות, השקיעו כשמיקמו חלק מן העלילה בעיר האורות, והתוצאה היתה יפה ומרהיבה בהתאם. כאן, הסוכנים האמריקאים מגיעים לפראג. למה דווקא לשם? אולי התשובה היא שזול הרבה יותר לצלם במזרח אירופה. מתברר שגם במקרה של הסרט היקר בתולדותיהם, נטפליקס מתנהלים בקמצנות.
גם סצינות האקשן לא מצדיקות את תג המחיר. הן עשויות היטב ומהנות לצפייה, אבל לא עוצרות נשימה, לא מותירות חותם ולא מצליחות לגאול את הסרט מן הבינוניות שלו. מתחילתו ועד סופו הוא סתמי להחריד. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות עם 200 מיליון דולר, אבל נטפליקס השקיעו אותם כדי ליצור מעין "משימה בלתי אפשרית" לעניים. "האיש האפור" הוא בזבוז מוחלט של זמן וכסף.