"טרף" מצליח לעשות את הבלתי אפשרי: להחיות את סדרת הסרטים הזאת

כולם כבר מכירים את הנוסחה הקבועה של סדרת "הטורף" ו"הנוסע השמיני": קבוצת אנשים תקועה ביחד באותו שטח ומנסה לשרוד מתקפה חסרת רחמים של יצור אלים מהחלל החיצון (או לפעמים, כמה יצורים). החייזר רוצח את כולם אחד-אחד, עד שהוא מגיע לפרוטגוניסט שמצליח סוף סוף להתעמת איתו בהצלחה. סוף טוב הכל טוב (רק לפרוטגוניסט כמובן, כי הוא היחיד שנשאר. לפעמים גם לא לפרוטגוניסט, אם הוא נאלץ להתמודד עם איום עוד יותר גדול בסרט הבא).

היו כבר כמה נסיונות להחזיר את הפרנצ'ייז המאוחד, ביחד ובנפרד (הסבר מקוצר: סדרות הסרטים היו נפרדות עד שקרוסאובר קומיקס מוצלח – שנשען על בדיחת רקע בסוף של "הטורף 2" – חיבר אותן ליקום קולנועי אחד מסוכן במיוחד), לימי התהילה של הסרטים הראשונים. רידלי סקוט עדיין מביים סרטי בסדרת "הנוסע השמיני" ("פרומיתיאוס", "קובננט" וכנראה גם סרטים נוספים בעתיד הלא רחוק), שני סרטי "הנוסע השמיני נגד הטורף" זכו למעמד קאלט מסוים אף שנכשלו אצל המבקרים. לסדרת "הטורף" היה עוד פחות מזל מזה: אפילו "הטורף 2" לא נחשב לסרט המשך גדול (אם כי הוא ללא ספק מוערך יותר כיום מאשר בזמן אמת), וגם סרטי ההמשך הטריים יותר – אחד ב-2010 בבימוי נמרוד אנטל ובכיכובם של אדריאן ברודי, טופר גרייס וולטון גוגינס ואחרים, וניסיון נוסף לחדש את הסדרה בשנת 2018 בבימוי שיין בלאק ("קיס קיס בנג בנג", "איירון מן 3") לא היו להיטים גדולים, בלשון המעטה.

אלא שדן טרכטנברג, במאי הסרט החדש "טרף" (זה "Prey", שזמין עכשיו בדיסני פלוס, ולהבדיל מדרמה חדשה עם אידריס אלבה שנקראת "Beast", שמגיעה לקולנוע ושהמתרגמים הישראלים הנפלאים קראו לה, בתזמון עילאי – "טרף". אל תתבלבלו) הבין את מה שהיו צריכים להבין לפני ארבעה סרטים: צריך לרענן את הנוסחה. אז מה עושים? הולכים אחורה. כמה אחורה? ובכן, לשנת 1719, זה כמה. היותו של הסרט החדש פריקוול מרוחק מאוד משחרר אותנו מכל כך הרבה מטען עודף. אין צורך לתקצר את עלילות הסרטים הקודמים או להקפיד על המשכיות מולם, פתאום אין את מלחמת הגזע המיותרת מהסרט "הטורפים", אין צורך בקרוסאובר מאכזב. אפילו נדמה לרגע שהמיקום הטבעי של הטורף הוא לא כשהוא מתמודד מול חיילים של יחידה מובחרת אי-שם בג'ונגלים של מרכז אמריקה, אלא קצת צפונה מזה.

יש לנו פיוריוסה חדשה. "טרף"

הגיבורה שלנו הפעם היא נארו (אמבר מידת'נדר), ילידה אמריקאית משבט הקומנצ'י שאמורה להפוך לרופאת השבט, אך רוצה בכלל להיות ציידת כמו אחיה. נארו רוצה להוכיח את עצמה ומהר מאד מוצאת את עצמה צדה את מה שאין לה מושג שהוא בעצם בן לגזע החייזרים המסוכן במיוחד המוכר לנו מהסרטים הקודמים. זו נקודת פתיחה מעולה לסרט שכל כולו ציד, כשנארו והטורף מחליפים ביניהם, כמו תמיד, את עמדת הצייד ואת עמדת הטרף. עם זאת, הפוקוס של הסרט הוא דווקא לא הציד של הטורף אלא הציד של הגיבורה – דבר שלא היה באף סרט בסדרה עד כה.

דן טרכטנברג מוכר בעיקר כבמאי טלוויזיה ("מראה שחורה", "הבנים") והוא עשה גם עבודה טובה מאוד בסרט "דרך קלוברפילד 10". כאן הוא עושה עבודה חכמה ומדויקת: הצילום מבריק, האפקטים מעולים והלוק החדש של הטורף מציג לנו אותו בגרסה שמרגישה בו זמנית קדומה יותר מהגרסאות האחרות שראינו, אך לא פחות מסוכנת. נארו עצמה מרגישה כאילו נוצרה בהשראת פיוריוסה מהסרט "מקס הזועם": היא קשוחה, אכזרית, חכמה ועם כוח רצון מברזל. גם אחיה טאבי (דקוטה ביברס) הוא דמות משנה נהדרת. רק ההחלטה לתת לבני הקומנצ'י לדבר באנגלית במקום בשפת האם שלהם צורמת. המתיישבים הצרפתים בסרט מדברים צרפתית – והאנגלית של הקומנצ'י תלושה ולא במקום, בטח לאור ההקפדה ללהק שחקנים ממוצא אמריקאי ילידי. בכלל, אם הדיאלוג היה בשפת האם של השבט היה אפשר לתת אותו אפילו בלי כתוביות: זה לא שבסרט יש יותר מדי דיבורים והם שחקנים מספיק טובים בשביל להעביר את מה שנאמר גם למי שלא מבין את השפה.

קדום ומפחיד לא פחות. מתוך "טרף"

למרות הדיאלוג החלש, טרכטנברג יכול לזקוף כאן לזכותו הישג גדול: "הטורף" כבר הפך למותג לעוס, אבל הנה אחרי הסרטים, המשחקים, הקומיקסים והקרוס-אוברים, טרכטנברג חוזר ליסודות ולוקח אותנו למסע מדמם ביערות הפתוחים של אמריקה של המאה ה-18. והנה, בלי יותר מדי הייפ ובדיוק כשחשבנו שאי אפשר לחדש יותר את הסדרה הזאת, טרכטנברג מצליח להפתיע עם סרט שאפתני שמצליח לעמוד ברוב האתגרים שניצבו בפניו ומצליח לגרום לאמריקה של שנת 1719 להיראות כמו הסביבה הטבעית של הסדרה הזאת.

4 כוכבים. בימוי: דן טרכטנברג. עם אמבר מידת'נדר, דקוטה ביברס, דיין דיליגרו. ארה"ב 2022, 100 דק'