"שף מתחלף": עוד פולחן אישיות של טבחים

הכל עניין של הגדרות, ולעיתים צריך שם שונה כדי שיסתכלו עליכם אחרת. מעצב שיער הוא עדיין סַפָר, וגם ההבדל בין טבח לשף לא באמת קיים. ההבדל הוא רק בתואר וביחסי הציבור.

בעשור האחרון עשתה הטלוויזיה שירות עצום לעולם הקולינריה, כשהעצימה את משמעות המונח שף. דרך המרקע למדנו כי שפים הם למעשה אמני חושים, מעצבי מזון, סופרסטארים עם סקס־אפיל בכמויות. אבל בתכלס רוב הישראלים לא טעמו מעולם אוכל שיצא מידיהם של אותם שפים מצליחים. על טעם וריח אמנם אין מה להתווכח, אבל אנחנו אוכלים את השפים עם העיניים וסומכים על הטלוויזיה שתגדיר עבורנו מהי איכות.

פולחן האישיות מועיל לשני הצדדים, והטלוויזיה מצידה מבססת על דמותם תוכניות ריאליטי שונות. "שף מתחלף", למשל, בחרה עבורנו את השפים "המובילים והמצליחים" בישראל; אז ביקשה להחליף ביניהם מסעדות למשך יממה ואפשרה יד חופשית לבצע שינויים. הטוויסט הלא מעניין בסוף: על כל שף להחליט האם ליישם את השינויים שהוצעו או לא.

בפרק הבכורה, ששודר אמש ברשת, התחלפו שגב משה (מסעדת "שגבארט") וירון שליו (מסעדת "טוטו"). שתי אסכולות שונות, שני טיפוסים מנוגדים. שליו הוצג כקפדן ויהיר, אשר מוכר דג עם פסטה ברוטב עגבניות ב־220 שקל; לעומתו, שגב גילם את החברמן המתפשר, שמוכרח להתחכם ועושה סלפי עם כולם.

גם "שף מתחלף" נסחפה אחרי הערצה עיוורת לשפים. היא מרוכזת בשריטות האישיות שלהם, בהרגלי העבודה, בשיטות הבישול. היא דוחסת הכל בפיתה, ומספקת עומס של התרחשויות בפרק בן שעה. אבל מרוב שהיא מהופנטת לשפים היא מפספסת את מנהל המשמרת הממורמר או את העובד של שגב שמעריץ את שליו.

האמת, לא להיט להיות שף כמו שמספרים בטלוויזיה. זו עבודה סוחטת פיזית ונפשית. מסעדות נפתחות ונסגרות. ועדיין, דרך המסך הכל נוצץ וטעים, והמסעדות תמיד מצליחות. בסוף הפרק השוויצה "שף מתחלף" בשינויים במסעדותיהם שביצעו השפים בעקבות הצילומים, אבל התעלמה מהעובדה ש"שגבארט" נסגרה לפני חצי שנה.

שף מתחלף, רשת 13, 21:15