"בחורים טובים" הוא סרט הבורקס החרדי הראשון. וזה די כיף

בכתבות המקדימות שפורסמו בשנתיים האחרונות על "בחורים טובים", שצולם בימי הקורונה, נכתב שהסרט יעסוק "בקרביים של עולם השידוכים החרדי" ושמדובר ב"דרמה קומית רומנטית". בשום מקום לא מוזכרת המלה גזענות. גם בסרט לא מוזכרת המלה הזאת. זו מלה קשה, מדכאת, אלימה, ו"בחורים טובים" זה סרט נחמד ששואף ומצליח לעורר חיוכים וגם כמה צחוקים גדולים. אז לא אומרים גזענות. אבל זה סרט על הגזענות כנורמה וכדרך חיים של קהילה שלמה. כדי לא לקרוא לילד המכוער בשמו, מדברים בשפה מקודדת על חומוס בסדר פסח.

את הסרט יזם והפיק יזם הנדל"ן החרדי יקי רייסנר, שגם משתתף בו בתפקיד משנה סימפטי כבעלה של השדכנית. רייסנר גייס מקצוענים כמו התסריטאית חוה דיבון ("סרוגים") והבמאי ארז תדמור ("נמל בית", "בשורות טובות"), ויחד הם כתבו תסריט חביב על בחור ישיבה בשם מוטי ברנשטיין (כלומר אשכנזי) שהגיע זמנו להתחתן. השדכנית שולחת אותו לסדרת מפגשים עם עלמות נאות ונעימות ממשפחות טובות (כלומר אשכנזיות ועשירות), אבל הוא מעוניין דווקא בצעירה הנושאת את השם נחמי ביטון (השם ישמור). אביה של נחמי רוצה שבתו היפה והנבונה תתחתן עם אשכנזי כדי לשדרג את מעמדה ומעמד ילדיה העתידיים, אך כבת למשפחה ממוצא מרוקאי, נחמי נחשבת לסחורה פגומה (אפילו יותר מגרושות וחוזרות בתשובה). לכן האשכנזים היחידים שמוכנים להיפגש איתה הם בעלי מומים שונים. כשמוטי, הנתון תחת לחץ מאסיבי להינשא לאמריקאית עשירה, מבין שהוריו לא יאשרו לו להיפגש עם נחמי, הוא מאמץ לעצמו נכות זמנית.

"בחורים טובים" הוא גלגול חדש של סרטי הבורקס שפרחו בישראל בשנות השישים והשבעים, כשגזענות כמו זו המתוארת בסרט עדיין נתפסה כנורמטיבית בקרב החברה הישראלית. כמו בקומדיות העממיות ההן, שלרוב תיארו קשר רומנטי בין-עדתי שמניב סדרת התנגשויות בין אשכנזים למזרחיים, גם כאן נמצאת הסצנה המוכרת שבה האב האשכנזי מכניס לפה מעדן מזרחי חריף, ויורק אותו באימה (הפעם מדובר באריסה). אבל בניגוד לסרטי הבורקס, ההומור הנינוח ב"בחורים טובים" אינו וולגרי, והסרט עצמו אינו חוטא בגזענות שהוא עוסק בה. הוא מגחך באופן שווה על ההורים האשכנזים שלא רוצים כלה מזרחית (זה לא עניין אישי, אלא קהילתי), ועל האב המזרחי שמתעקש לארגן לבתו חתן אשכנזי.

כאמור, הסרט מספק לנו הצצה למוסד השידוכים באמצעות מעקב אחר עבודתה של השדכנית ועוזרה האישי ברוך, רווק מזדקן (במונחים של חרדים) שמדריך את החתנים המיועדים כיצד להתנהג בפגישות עם כלות פוטנציאליות. בתחילת הסרט אנחנו מצטרפים לדייטים לא רק של מוטי, אלא גם של חברו הנוירוטי לישיבה – קו עלילתי שנזנח פתאום, וחבל. בהדרגה מתברר שגם לברוך (מאור שווייצר מ"שעת נעילה"), בתפקיד הסנדלר שהולך יחף, יש סיפור משל עצמו, שהיה כדאי לפתח קצת יותר.

מתוך "בחורים טובים"

פגם מהותי יותר בסרט הוא שאינו מבהיר לצופים כיצד מוטי נדלק על נחמי עד כדי כך שהוא בוחר באמצעי כה קיצוני כדי לזכות בה. הפעם ההיא שהוא רואה אותה מרחוק באוטובוס אינה מייצרת עבור הצופים את תחושת ההתגלות שהוא כנראה חווה. היא יפה, אבל גם כל המועמדות שהוא פוגש הן יפות ונחמדות. המכשול נמצא בעולם המתואר – כרווק הוא אינו יכול ככה סתם לגשת לדבר איתה – אך הסרט לא מצא פתרון ראוי למכשלה הזו.

כשהם כבר מדברים, הכימיה בין עמית רהב ("המורדת") וליאנה עיון ("בת השוטר") מתחילה לעבוד. אבל הכוכבת האמיתית של הסרט היא השדכנית בגילומה של עירית קפלן הנהדרת. כאשת קריירה שאפתנית, שמנהלת ביד רמה גם את בעלה ומשפחתה, היא משמשת כמורת דרך עבור הצופים החילוניים בנבכי עולם השידוכים. והיא מצחיקה במיוחד כשהיא מגיבה למה שקורה סביבה. גם ארבעת ההורים מגולמים היטב על ידי גיא לואל ונטע שפיגלמן מצד החתן, ורועי אסף וריימונד אמסלם מצד הכלה. לרובד הקומי של הסרט תורם גם אחמד (הייתאם עומרי מ"בית לחם"), שעובד במטבח של הישיבה ונעשה מעורב בעלילות השידוכים של התלמידים. הערבי שמתבל את שפתו במילים ביידיש הוא המצאה חביבה, אם כי היא לא מתפתחת מעבר לבדיחה החוזרת. בסך הכל "בחורים טובים" הוא קומדיה נחמדה ומהנה, מלוהקת כראוי ומבוימת במקצוענות, ובין החיוכים יש גם כמה בדיחות טובות ממש. מה שחסר בה, לצורך המשקל הדרמטי, זה קצת יותר ייאוש אמיתי בדרך אל ההפי אנד.

3.5 כוכבים. בימוי: ארז תדמור. עם עמית רהב, מאור שוויצר, ליאנה עיון, עירית קפלן, גיא לואל, רועי אסף, הייתאם עומארי. ישראל 2022, 98 דק'