מתוך הסוד שבעיניים.
"הסוד שבעיניים" מרתק ביופיו, ונמנה בין הסרטים היפים שראיתי. עלילת הסרט מאגדת דרמטיות, מתח וסיפור אהבה לא ממומש שנוגע ללב וסוחף את הצופה לכל אורכו כך שגם בסיום נותר טעם של עוד ותקווה עזה שכותרות הסיום לא תמהרנה להגיע. הדמויות בסרט הן בדיוק מהסוג שצופה יכול לאמץ לליבו ולאהוב בגלל האנושיות והחמלה שלהן. הסרט מחזיר במובן מה את האמונה בכך שיש מעט טוב בעולמנו ורק בשבילו שווה להתאמץ כל פעם מחדש.
מדובר במפגש הראשון שלי עם סרט של הבמאי הארגנטינאי חואן חוזה קמפנלה ("הבן של הכלה"). המפגש הזה הותיר אותי נפעמת, נרגשת ובמידת מה גרם לי להרהר בסיבה לכך שלא ראיתי את מטעמיו הקודמים. כל סצינה מבוימת בחמימות ומעבירה הרבה מאוד רגש. הדגש על הקלוז-אפים בשילוב עם קומפזיציות שמפקסות את תשומת הלב על העיניים תואם לשם הסרט ומציע חידוש מרנין בקולנוע העכשווי, שמביא בעיקר ספקטקלים למסך הגדול. קמפנלה מסרב לעמוד בקונבנציות של מותחנים ויוצר מומנטום לתכנים שבדרך כלל לא קיבלו בימה בז'אנר. הסצינות שלו ארוכות יחסית והדיאלוגים לעיתים חוזרים על עצמם, אך שימת הדגש על הדינמיקה האנושית גוברת על הכל והוא ראוי לכל השבחים.
בנחמין אספוזיטו (ריקארדו דארין), מזכיר משרד המשפטים לשעבר יוצא לגמלאות ומחליט להפוך לסופר. הוא מנסה למצוא נושאים לכתיבה ונתקל שוב ושוב בחלמותיו בדמות נשית שנפרדת מאהובה בתחנת הרכבת. הוא נזכר במקרה אונס ורצח מזעזע של אישה צעירה, שהתרחש לפני שלושים שנה שהיה מופקד לחקירתה של ידידתו השופטת אירן מננדס הסטניגס (סולדד וייאמיל) אותה אהב כבר אז, אך מעולם לא אזר מספיק אומץ כדי להתוודות על אהבתו. הוא מחליט לכתוב על אותה פרשה שהשפיעה רבות על חייו ולא הניחה לו מעולם.
מתוך הסוד שבעיניים.
בניסיון לשחזר את העבר ולהשלים את פסיפס הזכרון, הוא מגיע לאירן שמאושרת לראותו ומנסה לעזור במלאכת השחזור של התיק. העיסוק המחודש בתיק מעלה גם באירן מחשבות על העבר וגורם לה לתהות כיצד החיים והגורל הביאו לכך שדרכיהן שלה ושל אספוזיטו נפרדו בצורה פתאומית. במקביל למפגשים שלהם בהווה ישנה חזרה לאירועים מהעבר והחקירה של אספוזיטו את מקרה האונס והרצח והקשיים שהעמידה בפניו מערכת החוק והצדק שהתגלתה במערומיה. במהלך הכתיבה הוא רוצה לחשוף כיצד הצדק מעולם לא נעשה (או שמא נעשה והוא לא מודע לו) ואף מתוודע מחדש לרגשות האהבה לאירן שמעולם לא נעלמו.
צמד השחקנים המרכזי בסרט מרתק ושובה את המסך בכל רגע ורגע. האמינות שלהם לא ניתנת לפקפוק וכל שורת דיאלוג מוכיחה שכאשר חשבו על משחק טוב והגדירו איך בדיוק צריך לשחק חשבו על השניים. אם סרט מתבסס בעיקר על מהות הסיפור אזי ניתן לומר באופן נחרץ שדארין ווייאמיל העבירו את הסיפור בצורה נפלאה ואמינה. כל מבט, כל רפליקה וכל ג'סטה היתה במקומה והפכה את הסרט למרתק עוד יותר.
נוהגים לומר שהעיניים הן הראי לנפש האדם. העיניים בהחלט מדברות בסרט בעד עצמן ויש להן כל כך הרבה משמעות בסיפור שכולו אמוציות ואנושיות. העיסוק במבט בקולנוע נחשב להיבט מאוד מרכזי ורפלקסיבי שעוסק במהות המדיום – הסתכלות על חיים של אחרים. גם כאן מה שמעלה את חשדותיו של אספוזיטו בנוגע לזהות הרוצח בפרשה קשור למבט ומדגיש מה עיניים של אנשים יכולות לומר. הבמאי בעצם אומר לנו בסרטו, שרק אם נביט באמת בעצמנו בדברים נראה הכל ונקבל את התשובות לכל מה שאי פעם רצינו לדעת.
מתוך הסוד שבעיניים.
הסרט עוסק בתכנים אוניברסליים ועל כן יש לו מקום בקטגורית הסרט הזר באוסקר הקרוב. הוא מציג בין היתר מערכת צדק קלוקלת ובירוקרטיה שבכוחה לשכוח מי המקרבן ומיהו הקורבן, יש בו עיסוק בפחד, שיכול לשתק ולשנות מהלך של חיים שלמים של אנשים, אהבה שלעולם לא תיעלם וכיאה לארגנטינה שוחרת הכדורגל אי אפשר לוותר על סצנת איצטדיון גדושה באוהדים צועקים ושרים עד חירוף נפש ממש למען הקבוצה שלהם. השילוב של כל אלה עם פסקול נוגה ושפה שנשמעת לפרקים כמו מוסיקה בעצמה הופכת את הסרט למניפסט קולנועי המחזיר את הסיפור האנושי כדבר החשוב מכל. כיאה לסיפור הוא מרגש, מרתק, מותח וחשוב מכל מלמד אותך משהו על הקיום שלך. אני באופן אישי למדתי מהסרט הזה להפסיק לפחד ולהאמין יותר לסוד שבעיניים.
דירוג: 
הסוד שבעיניים
ארגנטינה, 2009
127 דקות.
הפצה: סרטי אורלנדו, החל מה-25.02.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
חואן חוזה קמפנלה
תסריט:
חואן חוזה קמפנלה
שחקנים:
ריקארדו דארין
סולדד וילאמיל
ביקורת יפה, והסרט עצמו הוא אחד יצירה יפהפיה ואחד הסרטים היותר נוגעים שגם אני ראיתי לאחרונה. תודה.
תודה. כיף לשמוע שנהנית מהסרט:)