בפרק 4 היתה סצנה שמתארת הכי טוב את הבעיה של "העיר הטובה". כי הנשיקה המדוברת של עוז זהבי ואמרי ביטון, שהתפתחה לסצנת התגפפות בין שני גברים מחוספסים, אמורה היתה להיות - לפי הבאזז והציפיות - אירוע סקסי ואמיץ שישאיר עקבות בפנתיאון התרבות הישראלית. סצנה פורצת דרך? מטלטלת? חושפנית? סתם ליקוקים, גלגולים ושרית חדד ברקע. הרבה רעש על כלום.
המרחק בין הנועז לסתמי מייצג נאמנה את הקונפליקט האישי של אדם - הדמות שמגלם זהבי. מורה כריזמטי ואכפתי, שמתעמת עם הרווחה ועם ראש עיר מושחת - ומחליט להתמודד לראשות העיר.
למרות בליל הצרות, מה שחוסם ומרתיע את הבחור זה חשיפת היותו הומו בארון; הוא עובר טיפולי המרה ומוטרד שישתמשו בנטיותיו כדי לפגוע בו פוליטית. זה מוזר, כי מסע יחסי הציבור סביב "העיר הטובה" נעזר בהומואיות של הדמות ובסצנות מיניות רכות כטריגר מרכזי למשוך אליה צופים. אז באיזה עולם אנחנו חיים?
הערב (חמישי), ב-20:15 ישודר ב-HOT3 פרק סיום העונה. לאחרונה נפוץ לראות "נערים בסיכון" במרכז סדרות ישראליות. "בני אור" ו"עלומים" העמידו אותם בפרונט כשהמסר התנקז לאופן הטיפול הלקוי של הממסד בצעירים מבתים הרוסים.
אבל "העיר הטובה" לא חודרת עמוק עם סיפוריהם האישיים. אגם בוחבוט חוותה תקיפה וגם ירתה במישהו, אחר הצית את הרווחה. כולם סבוכים בטרגדיות סוציאליות וצרותיהם מתאדות. אך כמו שדמותו של זהבי משתמשת בנערים הללו כדי שיעבדו בשבילו בקמפיין הבחירות, כך משתמשת הסדרה בקשיי הנוער כדי לנפח את סיפורה של הדמות הראשית.
זה סיפור על ייסוריי גבר בארון, על יחסי הורים ילדים, על ריקבון מוניציפלי, יש אצבע מאשימה המכוונת לרווחה וביקורת על החברה. מכיוון שהסיפור מבוסס על חיי היוצר והבמאי אלירן אליה (סגן ראש עיר, מחנך והומו שיצא מהארון בגיל מאוחר), הרי אי אפשר להתווכח על האותנטיות, אולם הניסיון לתפוס מרובה שואב את הפוקוס, מפזר אותו ומייצר חוסר יציבות משווע בין סצנות.
הסדרה לא קורסת הודות לעוז זהבי, שסוחב על כתפיו את העלילה גם כשהיא מאבדת פרופורציות. ועדיין, הוא לא מתקרב לדרגות של אילנית לוי, שמגלמת אמא לנער פרובלמטי ומספקת כמה סצנות חזקות עם יכולות משחק שישמטו לסתות.
"העיר הטובה" אמורה להיות דרמה חברתית עירונית, אבל כוחה האמיתי בסיפור של האדם הבודד וביכולות משחק של שני שחקנים. לפעמים טוב היות האדם לבדו.