תראו אותם רצים
הקומדיה הזאת מעולם לא הייתה יותר הכרחית וחשובה מאשר כעת, במהלך השניים אנו מוצפים בסדרות פשע אמיתי (True crimes) העוסקים באירועים שהתרחשו במציאות, המקרים הנפוצים ביותר בז'אנר זה הם רציחות, לרבות מקרים של רוצחים סדרתיים. אין שום בעיה להעריץ סדרות אלו מהז'אנר הנ'ל, עם זאת חשוב להזכיר שמאחורי היצירות נמצאים אנשים בשר ודם שנפגעו בצורה כזו או אחרת מהמקרים המתוארים בסוגה הטלוויזיונית. "תראו אותם רצים" עוסק באובססיה של התעשייה ההוליוודית בעיבודים של סיפורים אמיתיים למסך, כפי שצויין לעייל, עצם הדיבור על הסוגייה הינה מעוררת הערכה כלפי התסריטאי מארק צ'אפל, אך רחוק מלממש את הפוטנציאל האמיתי שלו, מכך שבמקרה הטוב מתנהל כמערכון מבדר הנמתח על פני שעה וחצי.
יחסית, אין בהכרח מדובר בדבר הרע. אתן את הקרדיט אכן שמגיע, כשבדיחה עובדת, היא מצחיקה מאוד. לעיתים התסריט יותר חכם ממה שחושב, כוונותיו של צ'אפל נמצאים כבר בתחילת הסרט, ניסיון בשבירת תבנית הז'אנר של ה-whodunit. אחת הדמויות במונולוג א-דיאגטי: "חושבים שאתם מכירים את ז'אנר?" הוא שואל, "ראיתם אחד, ראיתם את כולם". לא הייתה שום בעיה עם זה אילולא היו דמויות מפותחות, היחידה שיוצא נקייה מכל העניין היא סירשה רונן, דמותה מלאת חיים ואנרגיות, קל להתאהב בה כאחת שמעוניינת לבצע טוב, למרות שאינה עדיין מכירה את העולם האפל אליו נכנסת. ההפקה מאוחרי המצלמה מהצלם ועד התפאורה והלבוש נתנו את כל כולם, ממה שהסרט לוקה בתסריט, כן מצליח לפצות תודות יופיו. "תראו אותם רצים" אינו בהכרח סרט רע עם זאת רחוק מלממש את הפוטנציאל האמיתי שלו, המלצתי לצפות בו מנוחיות בתיכם.
אשליות אבודות
מסיבות, אהבות, קנאה, שקרים וכסף (הרבה מאוד), זהו עוד יום רגיל בשביל לוסיאן, משורר מוכשר מהמעמד הנמוך המוצא את עצמו בלב ליבה של תעשיית העיתונאות הצרפתית של 1820 בעיר הגדולה. זהו עולם אכזרי שם בחוץ, מלא בארס (שככל הנראה נהנו כולם מאחורי וקדמת המצלמה להתפלש בו). האינדיבידואל דוגל במעמדו/סטטוס בחברה, בין אם אתה אציל מהמעמד הגבוה או עיתונאי המוכן לשחק את כללי המשחק בכדי להרוויח כסף דרכו תוכל לקנות/לצורך את ההנאה הבאה שלך. "אשליות אבודות" אורכו קרוב לשעתיים וחצי, לעיתים נגרר (בייחוד שהתסריט משתמש במספר הכל יכול), ניתן להרגיש את כל ה-682 דפים שלו. עם זאת שווה כל רגע, הבמאי והתסריטאי קסבייה ג'יאנולי מצליח להקים לתחייה את הנובלה של אונורה דה בלזק לעידן הנוכחי.
הקאסט עובד נפלא עם התסריט המוענק, בנז'מן וואזן כלוסיאן פחות עבד עליי, עם זאת וינסנט לקוסט כשותפו לכתיבה בעיתון, מלא כריזמה ולעיתים מבדר להפליא, קסבייה דולן הידוע תודות עבודות הבימוי שלו ("מאמי", "זה רק סוף העולם", "טום בחווה") סוחף כדמות הנבל שאוהבים לשנוא, בנוסף מגיח ז'ראר דפארדיה האגדי לתפקיד קטן ועדיין מצליח לנצל כל שנייה על היותו במסך ומזכיר את גדולתו כשחקן. כנאה מסרט תקופתי שכזה, ניכרת ההשקעה מהצוותים מאחורי המצלמה מאחראים לתפאורה ועד לתלבושות. אז מה הם אותם אשליות אבודות העולות משם הסרט?, אלו הם התענוגות שאנו חווים, קיימים להם תאריך תפוגה, שום דבר טוב אינו נמשך לנצח. "אשליות אבודות" מקבל את המלצתי, אינו בשביל כולם אך מי שיהיה מוכן להיכנס עם ראש פתוח, אין ספק שייהנה מיצירה איכותית.
(אור פז)
Film Castle 