הבמאי אלפרד היצ'קוק הסביר פעם איך הוא תופס את ההבדל בין מתח להפתעה קולנועיים: אם שני אנשים יושבים ליד שולחן ומדברים, ולרגליהם מונחת פצצה שהצופים לא מודעים אליה - כשהיא תתפוצץ הם יהיו מופתעים. אבל אם הם ידעו על הפצצה ויספרו לאחור את הדקות עד לפיצוץ, הצופים יהיו במתח שילך ויגבר. "המטרה: מינכן" (Munich Games), סדרת מתח ישראלית-גרמנית שעלתה אתמול (ג') ב-HOT, נפתחת בשוט של פצצה המונחת באיצטדיון ספורט במינכן, גרמניה. היא ממתינה, כפי הנראה, לנוכחים במשחק כדורגל ידידותי שאמור להתקיים כמה ימים לאחר מכן, בין מועדון גרמני לישראלי.
המשחק תוכנן כאות שלום וכבוד לקורבנות מתקפת הטרור ב-1972 שבה נרצחו 11 ספורטאים ישראלים, אבל ב"המטרה: מינכן", המתרחשת 50 שנה לאחר אירוע הטרור ההוא, המשחק הנוכחי הופך לאיום חדש בפני עצמו. אורן סמיון (יוסף סוויד), אנליסט של המוסד הפועל בגרמניה, ומריה קוהלר (סיינב סלאח), שוטרת במשטרת גרמניה (LKA), משתפים פעולה בניסיון להבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.
כמובן שהפצצה הפיזית שמונחת באיצטדיון האולימפי היא לא הפצצה היחידה בסדרה. אי שם, 80 שנה אחורה, מונחת השואה. אחריה רצח הספורטאים שהוסיף עוד נדבך ליחסי גרמניה-ישראל (רק השבוע אושר ההסכם לפיו גרמניה תשלם למשפחות הנרצחים כ-30 מיליון אירו). התסריטאית מיכל אבירם ("פאודה"), שכתבה את הסדרה עם התסריטאי הגרמני מרטין בנקי, מזגה פנימה גם את מחנה הפליטים הפלסטיני בגרמניה - שתושביו הם החשודים המיידיים - ואת הימין הקיצוני במדינה, שבמקביל להתחזקות הימין הכלל-עולמית מרים גם הוא את ראשו המכוער, ולפי רמזים שהופיעו בשני הפרקים הראשונים שכבר שודרו, מעורב באירוע הנוכחי.
2 צפייה בגלריה
מתוך "המטרה: מינכן"
מתוך "המטרה: מינכן"
מתוך "המטרה: מינכן"
(צילום: HOT ו-NEXT TV)
"המטרה: מינכן" נצמדת באדיקות לכל כללי הז'אנר של דרמת מתח, והיא עושה את זה מצוין. יש לה וייב דומה לזה של "פאודה" ולא מעט תכונות שהפכו את דרמת האקשן הישראלית להצלחה בינלאומית. בנוסף ניכר בה ניסיון לגעת ברובד רגשי יותר. היא רב-לאומית להפליא, דוברת ארבע שפות – גרמנית, ערבית, עברית ואנגלית – ומהלכת על המתח הניכר בין התרבויות, מטעני העבר, תחושת האשמה והבדלי המנטליות בין הישראלים, הגרמנים והפלסטינים.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
סמיון, ישראלי-יהודי דובר ערבית, הוא לא סוכן מוסד טיפוסי. הוא אנליסט שמיירט הודעה דוברת ערבית בפורום בדארקנט, הודעה שמרימה על הרגליים האחוריות את כוחות השיטור והריגול של כל הצדדים במטרה לאבטח את המשחק. מריה היא גרמנייה ילידת לבנון, נוצריה, שמנהלת רומן עם אחד המקורות שלה, פלסטיני בשם מוניר, תוך כדי שהיא נשואה לגרמני. סר דב'לה גליקמן, מנהל הקבוצה הישראלית, הוא בן לניצולי שואה שרוצה לסגור את המעגל האישי שלו על אדמת גרמניה אבל גם מסוכסך על רקע כספי עם גורם מקומי. גם אם העלילה גולשת לעתים לסצנות פחות הגיוניות, היא עדיין מעבירה את התחושה העגומה של טראומה הנערמת על גבה של טראומה, מעין לופ נצחי שאין ממנו מוצא.
2 צפייה בגלריה
מתוך "המטרה: מינכן"
מתוך "המטרה: מינכן"
מתוך "המטרה: מינכן"
(צילום: HOT ו-NEXT TV)
אחרי "פאודה" ו"טהרן" אפשר להניח בזהירות שהיוצרים הישראלים מצאו דרך להפוך פחם ליהלומים. כמו שתי הסדרות הראשונות, גם "המטרה: מינכן" לוקחת את האקטואליה הביטחונית הישראלית, שמכתיבה לא מעט מהחיים שלנו פה, וממירה אותה בדרמת אקשן מותחת ומופקת היטב שאפילו מצליחה, ברגעים מסוימים, לדברר את הסיטואציה הישראלית טוב יותר מאלה שהופקדו בעמדה הזאת. אם "המטרה: מינכן" תיקח את ארבעת הפרקים הבאים שלה למקומות שאליהם היא מרמזת בשניים הראשונים, היא עשויה לספק לצופים שלה חומר למחשבה רלוונטי, מרתק ומותח לא פחות מעוד פצצה המאיימת להתפוצץ.