גם לאפריקה מגיע "גלדיאטור" משל עצמה. עכשיו יש לה את "לוחמת"

בשנות התשעים בניו יורק פקדתי כנס בן שבועיים שהוקדש לקולנוע השחור. השתתפו בו כמה אנשי קולנוע מהשורה הראשונה (כלומר גברים) כמו ספייק לי, ג'ונתן דמי, סידני פואטייה, הארי בלפונטה וקינן אייבורי וויאנס. טרוניה ששבה ועלתה בכנס היתה מתי יקום הספילברג השחור שיעשה סרט על "השואה שלנו" (כלומר, העבדות), ומתי הוליווד תשקיע תקציבים ראויים בסרטים על גיבורים היסטוריים שחורים. "לוחמת" הוא תשובה מאוחרת ונהדרת לאותן שאלות, אף שאלה ששאלו אותן אפילו לא היו מודעים לסיפור שהסרט מספר.

בממלכת דהומיי שבמערב אפריקה, בין המאה ה-17 לתחילת המאה ה-20, היה צבא של נשים לוחמות שהגנו על הממלכה ועל סחר העבדים שהעשיר אותה. קראו להן אגוג'י, או "האמזונות של דהומיי" בלשון המערב. ב-2015 השחקנית והמפיקה מריה בלו ("היסטוריה של אלימות") נסעה לבנין שבאפריקה כדי ללמוד על האגוג'י, ומשהשתכנעה שיש שם חומר לסיפור קולנועי היא רתמה את ויולה דיוויס כשחקנית ראשית ומפיקה שותפה. בלו גם כתבה את התסריט יחד עם דנה סטיבנס, ושכרה את הצלמת פולי מורגן ("שירת סרטני הנהר") ואת הבמאית ג'ינה פרינס-ביית'ווד ("מכדררים סיפור אהבה", "משמר האלמוות"). רוצה לומר, הסרט הזה נולד כיוזמה של נשים לבנות ושחורות שמצאו פיסת ההיסטוריה מרתקת, ולשו אותה לסרט הוליוודי סוחף ומבדר שנועד וצריך לשבור קופות. לצורך העניין, הן שיפצו את החלקים הפחות מוצלחים של ההיסטוריה, ועדיין בעידן של גיבורי-על כ"וונדר וומן" ו"פנתר שחור" מדובר באפוס מורכב יחסית, שמתנהל קרוב לאדמה במסורת "לב אמיץ" ו"גלדיאטור".

"לוחמת", המתרחש ב-1823, מניח את קיומן של האגוג'י כנתון, ומספר על נאווי הצעירה (ת'וסו מבדו מ"מחתרת המסילה") שמעדיפה להפוך לנזירה לוחמת מאשר להינשא לגברים השתלטניים שאביה מנסה לשדך לה. התסריט ניחן בתבנית קלאסית של סיפור חניכה, עם דיוויס בתפקיד נניסקה, המפקדת והחונכת. סיפורן האישי של נאווי ונניסקה נשתל לתוך הסיפור הרחב (ובעל השורשים ההיסטוריים) על העימות המתמשך בין ממלכת דהומיי בהנהגתו של המלך גזו (ג'ון בוייגה מסרטי "מלחמת הכוכבים") לבין אימפריית אויו.

כאמור, הכלכלה של ממלכת דהומיי התבססה על סחר עבדים, תוך שיתוף פעולה מלא עם מדינות מערביות. אבל כדי לפשט את מערך ההזדהות של הצופים, הסרט מציג את לוחמי אויו כסוחרי עבדים רשעים עם מאפיינים של מאפיונרים, ואת האגוג'י כמשחררות עבדים. נניסקה, שמתמודדת עם זיכרונות קשים מעברה כחטופה, אף משכנעת את המלך הצעיר גזו לסחור בשמן דקלים במקום בעבדים. נו, טוב. את מדינות המערב מייצגים שני ברזילאים צעירים – האחד בא לקנות עבדים (הירו פיינס טיפין, אחיינו של רייף פיינס) והשני (ג'ורדן בולג'ר מ"פיקי בליינדרז") נועד להיות סוכריה לעיניים ומושא אהבתה של נאווי. הבחירה בברזילאים דווקא יכולה להיתפס כהתעלמות נוחה מתפקידן של ארצות הברית בשימור העבדות, אבל יש לציין שברזיל אכן הובילה את סחר העבדים.

שחקנית אדירה עם כריזמה של גנרלית. ויולה דיוויס ב"לוחמת"

לתסריט לוקח קצת זמן להתגבש ולהבהיר לנו מי נגד מי ולמה, אבל שלל הדמויות מעוצבות היטב ומלוהקות נפלא. בין הלוחמות בולטות לשנה לינץ' (007 ב"לא זמן למות") בתפקיד איזוגי השאפתנית והמגניבה, ושילה אטים ("מחתרת המסילה") כאמנזה, יד ימינה התומכת של נניסקה. אף שיש בסרט לא מעט אקשן משובח עם כוריאוגרפיה ריאליסטית, הוא מקפיד על טוויית הדרמה של הדמויות אל תוך העלילה הסמי-היסטורית, וסיפור האהבה משתלב יפה בלי להפוך למרכז העניינים. הפסקול הנהדר של טרנס בלנשארד, מלחינו הקבוע של ספייק לי, משלב צלילים אפריקאיים לתוך נעימות סימפוניות ותורם לתחושה האפית של הסרט.

דיוויס היא שחקנית אדירת עוצמה, והיא מביאה את כל הכריזמה שלה לתפקיד המפקדת הגדולה. לצידה מבדו היפהפייה שובה את הלב כמגויסת הצעירה וקטנת הקומה, והסרט הזה צריך להפוך אותה לכוכבת מהשורה הראשונה. "לוחמת", הדובר אנגלית במבטא אפריקאי, מצליח להיות גם סרט קלאסי לגמרי, וגם משהו חדש שכמותו עוד לא ראינו.

4 כוכבים. The Woman King בימוי: ג'ינה פרינס-ביית'ווד. עם ויולה דיוויס, ת'וסו מבדו, ג'ון בוייגה, לשנה לינץ', שילה אטים, ג'ורדן בולג'ר. ארה"ב 2022, 135 דק'