לגיבור הקלאסי יש תכונות נאצלות: הוא חותר להשגת מטרה ברורה בעלילה שמובילה אותו לעמדת שליטה בגורלו ובמרחב שבו הוא נמצא. דמות ה"אנטי גיבור" מציעה היפוך של תכונות אלו. בקונטקסט של הספרות המודרניסטית יוצרים כמו פרנץ קפקא ואלבר קאמי עיצבו את ה"אנטי גיבור" כאדם נטול שאר רוח ומעלות ראויות להערצה, עמום במניעיו, מונע ולא מניע, לכוד במרחב.
בלאק אדם – טריילר
ל"אנטי גיבור" של התרבות הפופולרית הפוסט-מודרנית יש אפיון מאוד שונה מזה של האנטי גיבור של הספרות המודרניסטית. לצורך העניין כוונתי לדמויות המוגדרות כ"אנטי-גיבורים" בקומיקס ובקולנוע של גיבורי העל (דוגמת דדפול במארוול, בלאק אדם בדי-סי). האנטי גיבור-על מפגין שילוב של תכונות גיבור-העל "הקלאסי" עם תכונות הסותרות את טבעו (דדפול כ"אנטי" של ספיידרמן, בלאק אדם כ"אנטי" של סופרמן).
לביקורות סרטים נוספות:
בסצנת הטיזר המוצגת במהלך כותרות הסיום של סרט האנימציה לילדים "ליגת DC סופר פטס" (2022) פוגש קריפטו, הכלב בעל כוחות העל של סופרמן, את בסנג'י, כלב הדוברמן השחור והשרירי השייך ל"בלאק אדם". בסנג'י מסביר לקריפטו מהו "אנטי גיבור" בגרסת גיבורי-העל (הדיאלוג מובא בקיצור הכרחי): "בדיוק כמו גיבור רגיל רק יותר מגניב. אתה ממציא את החוקים שלך, ואז אתה שובר אותם. אתה גם יכול להתעלם מרוב המוסכמות המוסריות והאתיות כי אף אחד לא יכול לעצור אותך". קריפטו מקשה: "אם הוא אנטי-גיבור האם זה לא הופך אותו לנבל?" ובסנג'י מודה בזעף כי בין גיבור-על לנבל מפריד "קו דק מאוד". אז הנה, שיעור קצר לילדים בערבוב של בידור להמונים ואמביוולנטיות מוסרית.
באקט סכיזופרני דוויין ג'ונסון מדבב בטיזר הנ"ל לא רק את הקול של קריפטו, אלא גם את זה של בסנג'י וגם את זה של בלאק אדם עצמו (שנמצא בסמוך לשני הכלבים המדברים בעודו משוחח עם הקולגה/יריב שלו סופרמן). בכך זהו טיזר לא רק ל"סופר פטס 2", אלא גם לסרט ה"לייב אקשן" "בלאק אדם" (Black Adam) שבו דווין ג'ונסון מגלם את דמות האנטי גיבור-על. זהו גם טיזר לטיזר שיופיע בסוף "בלאק אדם" (כפי ש"הודלף" השבוע בכוונת מכוון ע"י אנשי די-סי). ולקינוח זה גם טיזר לנוכחות האגו המנופח של דוויין ג'ונסון שתורגש בכל סצנה בסרט "בלאק אדם".
במעמדו כאחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע בעשור האחרון, ג'ונסון מפגין רתיעה עקבית מכל מה שמריח משאפתנות אמנותית ומקוריות יצירתית. הוא רוצה את סרטי הענק, את הצ'ק של עשרות מיליונים בחשבון הבנק, וממש לא מפריע לו להיות חתום על עוד פיסת בידור סינתטי וזניח שתישכח במהרה. בצד השני של השותפות ביצירת "בלאק אדם" נמצאת חטיבת סרטי הקומיקס של די-סי/וורנר, שאין טעם לחזור ולמנות את הכישלונות והשיבושים הרבים שהתחוללו בניסיונה להפוך למתחרה ראויה לאולפני מארוול.
תוצאת החיבור בין השחקן והאולפן המפחדים מהעזה הוא הסרט שבו ג'ונסון תובע את מקומו בראש הפירמידה של גיבורי העל של די-סי. והוא, השחקן-כוכב, רוצה שיהיה ברור שהדמות שהוא מואיל לגלם היא האלפא של האלפא. דמות כל כך חזקה עד שהקרבות שלה הם לא יותר ממונוטוניות משמימה. הדמות "הכי מגניבה" בבגדיה השחורים עם הברק הצהוב המבריק על החזה (וואו!). קור הרוח שלה נסדק רק ברמז להנאה עם קמצוץ פסיכופתיה כאשר הוא משליך את הרעים למותם. הוא פולט משפטים קצרים בטון לקוני, רק כדי לבטא את הביטחון המוחלט שיש לו כישות בעלת כוח של אל. דמות ללא שום קונפליקט, התלבטות או חולשה. פיהוק.
הדמות של בלאק אדם הופיעה לראשונה בשנת 1945, במסגרת הסדרה "משפחת מארוול" של הוצאת "פאוסט קומיקס". את כוחות העל שלו הוא קיבל בתקופת מצרים הפרעונית מהקוסם שהאזאם, אבל השתמש בהם לרעה. לכן הוא הוצב בקומיקס כנגטיב של קפטן מארוול המחזיק בכוחות דומים. לפני חצי מאה עברו הזכויות לדמויות "משפחת מארוול" לחברת די-סי וכעת הם מוכרות תחת השם "שהאזאם!".
בהתאם למקובל בקומיקס, גיבורי העל דמותו של בלאק אדם אותחלה מספר פעמים, כשבכל פעם היא קיבלה סיפור מקור שונה. הסרט "בלאק אדם" נסמך על האתחול הכולל של הדמויות של די-סי ב-2011 (המכונה "The New 52"). סיפור המקור הנוכחי שלו, כפי שהוא מוצג גם בסרט, הוא של ילד שגדל לפני 5,000 שנה בעיר קהאנדק, בטריטוריה שהיא קומבינציה של תרבויות קדומות – שורשים קדמונים פיקטיביים של מדינות מוסלמיות כמו פקיסטן/אפגניסטן. תחת המלך המרושע אנהה-קוט האנשים הפשוטים משועבדים לחיפוש אחר קריסטל ה"איתריום" שיאפשר ליצור את "כתר הסבאק" שיעניק למלך כוחות אדירים. הילד עז הרוח הורוט ממריד את העבדים, אך נתפס ועומד להירצח. רגע לפני שהחרב פוגשת את צווארו הוא מועבר למשכנו של הקוסם שהאזאם ומקבל את הכוחות שיהפכו אותו לטת'-אדם (השם "הרשמי" של הדמות). האקספוזיציה הדחוסה פותחת את הסרט וכוללת בתוכה השמטה של עובדות שעוד יתגלו בהמשך.
במעבר לימינו' קהאנדק נמצאת תחת כיבוש של שכירי חרב מערביים בשליחות סינדיקט הפשע הבינלאומי אינטרגנג. הם שם כדי להשיג את כתר הסבאק. מהצד השני ישנה ארכיאולוגית/היסטוריונית בשם אדריאנה (שרה שאי) המנסה להקדים ולמצוא את הכתר. לא רק שהיא מוצאת אותו אלא שהיא והצוות שלה מעירים/משחררים את טת'-אדם, הגיבור המיתולוגי והנערץ על תושבי קהאנדק. בגלל עוצמתו האדירה, והפוטנציאל ההרסני בדרגת פצצת מימן שיש לכוחותיו בשעת זעם לא נשלט, יש למצוא דרך לרסן את טת'-אדם במהירות.
אין שום גורם אנושי שיכול לעמוד מולו, ולכן תוך זמן קצר מגיעים למקום חברי "חברת הצדק של אמריקה" (JSA). כמו "ליגת הצדק" זו התארגנות רבת שנים בקומיקס של די-סי, הכוללת גיבורי על מתחלפים. בקונסטלציה המוצגת ב"בלאק אדם" הם גיבורי על מדרג ב'. המנהיג הוא "הוקמן" (אלדיס הודג') בעל כוח ויכולת מעוף, ד"ר פייט (פירס ברוסנן) שהוא גרסת די-סי דהויה לד"ר סטריינג', ציקלון (קווינטסה סווינדל) המייצרת ושולטת ברוח וגלי קול, ואטום סמאשר (נואה סנטינאו) שיכול להגדיל את גופו לממדי ענק רב עוצמה. די-סי חוזרים כאן על השגיאה של האקספוזיציות החפוזות למקבץ גיבורי על שבו כבר כשלו בהצגת חברי ליגת הצדק ב-"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (2016).
ללא היכרות עם הדמויות, הכוחות שלהם, סיפור המקור, העבר של יחסיהם – כיצד אפשר לבקש מהצופים להתעניין בהם? במשך השעתיים של "בלאק אדם" יש רצף כמעט בלתי פוסק של קרבות ארוכים, ערוכים בקצב רצחני, ומבוצעים במידה מאוד מוגבלת של מקוריות. במקביל, פרטי אקספוזיציה נשפכים במהירות על ראש הצופים, מבלי שיש זמן להבין אותם בדרך שתשוקלל לתוך חוויית הצפייה. כך, לדוגמה, אם יש רגע שאמור לעורר תגובה רגשית עזה, אין שום בסיס להשגתה.
מבחינה רעיונית-פוליטית "בלאק אדם" הוא דוגמה לניסיון ליצור סרט בעל ממד חתרני, שמסתכם בלא יותר ממראית עין. כ"אנטי גיבור-על" טת'-אדם הוא לא באמת אמביוולנטי מבחינת טיב כוונותיו. למרות היחס הציני לאקט הקטילה של הרעים, הצופים מוזמנים להזדהות וליהנות מהאופן בו הוא לא מוטרד, ולו למראית עין, מהקושי שיש לסופרמן או באטמן לחסל את הרעים. לא במקרה הבמאי ז'אומה קולט-סרה מקדיש פרק זמן לא מבוטל להקבלה מגושמת בין הגיבור שלו, לדמותו של "האיש ללא שם" (קלינט איסטווד) בסיקוונס התלת-קרב ב"הטוב, הרע והמכוער" (1966). יצירת המופת של סרג'יו ליאונה הייתה ציון דרך ביצירתו של ה"אנטי-גיבור" בקולנוע. בחלומות הלילה של יוצרי הסרט דמותו של טת'-אדם היא המשך ראוי לה.
האלמנט הטעון שאותו הסרט מעלה, ובה בעת מנסה לקבור בבליץ אין סופי של קרבות, הוא של הפולשנות הקולוניאליסטית המערבית (כלומר – האמריקאית) בחלק זה של העולם. אחד משלושת התסריטאים הוא סוהראב נושירוואני שכבר כתב תסריטים שבהם גברים ממוצא מזרחי-אסייתי נרדפים על ידי רשויות החוק המערביות. "חברת הצדק של אמריקה" מגיעה לבלום את טת'-אדם מבלי להבין שהוא מושיעם של המדוכאים מקהאנדק (העיר ששמה מזכיר את "קנדהאר" באפגניסטן) מידי שכירי החרב המערביים. אין פלא ש"חברת הצדק של אמריקה" מציגה את עצמה רק כ"חברת הצדק" - על ראש הגנב בוער כובע השעם הקולוניאליסטי. לכאורה יש ברמיזה על תכנים אלו ממד חתרני, אבל זה לא יותר מסימון זהיר לצרכי הפגנת "ערך" המלווה בהתרחקות בהולה ממה שעשוי להיות שנוי במחלוקת עבור הקהל האמריקאי.
