הסרט הזה נראה כמו סיפור סינדרלה. ואז הוא מפתח תודעה מעמדית

פול גליקו היה סופר אמריקאי פורה, שכתב עשרות ספרים. המפורסם שבהם הוא ככל הנראה "הרפתקה בפוסידון" מ-1969 שעובד לסרט אסונות ב-1972, ושוב ב-2005. אבל דווקא ספר קודם וצנוע יותר שלו על עובדת ניקיון אנגליה, זכה להרבה יותר עיבודים. "פרחים לגברת האריס" שיצא לאור ב-1958 עובד לטלוויזיה כבר באותה שנה. בשנים הבאות הוא שימש בסיס לסרט גרמני, ולסרט טלוויזיה בכיכובן של אנג'לה לנסברי ודיאנה ריג, וב-2016 אף עובד למחזמר בימתי. עכשיו מגיע לקולנוע עיבוד חדש, והוא כה חמוד וחינני שאפשר בקלות להבין מדוע חוזרים שוב ושוב אל המעשייה משובבת הלב הזו.

"גברת האריס נוסעת לפריז" משתייך למסורת של קומדיות בריטיות חביבות, לרוב תקופתיות, על אנשים ממעמד הפועלים שמסתננים לרגע קט למעוזי המעמד הגבוה, בלי לנתץ חומות. כזה, למשל, הוא "הדוכס" – על המובטל שגנב את דיוקנו של הדוכס מוולינגטון מהגלריה הלאומית בלונדון – שעלה עכשיו למסכי הטלוויזיה בארץ (yes, סלקום, HOT). אידה האריס (לזלי מנוויל) היא עובדת ניקיון ואלמנת מלחמה כבת שישים, המתגוררת בבאטרסי שבדרום לונדון של 1957. יום אחד נופלות עיניה על שמלת הוט קוטור של כריסטיאן דיור, שמעסיקה שלה (שלא משלמת לה מה שמגיע לה) רכשה לרגל חתונת בתה. אידה, תופרת מיומנת בעצמה, מפתחת תשוקה לשמלה של דיור, ומחליטה לחסוך 500 פאונד כדי לנסוע לפריז ולהשיג לעצמה אחת כזו, למרות שלא ברור אילו הזדמנויות יהיו לה ללבוש אותה. במילים אחרות, אידה היא גם סינדרלה (כפי שמכנה אותו בשעשוע חברתה הטובה) שעובדת בפרך וחולמת ללכת לנשף, וגם הפיה הטובה שדואגת לשמלה.

אידה אכן מאופיינת כפיה טובה. זאת אישה נדיבת לב וחייכנית, שמפיצה סביבה רוח טובה, והיא מדביקה ברוח הזאת את כל מי שהיא פוגשת בדרכה, בין אם מדובר בסוכן הימורים אנגלי (ג'ייסון אייזקס), באביונים שתיינים בתחנת הרכבת בפריז, בדוגמנית הבית של דיור (אלבה בטיסטה), ברואה חשבון חתיך יתר על המידה (לוקאס בראבו מ"אמילי בפריז"), או בבן אצולה אלגנטי (למברט וילסון). רק אנשים מגעילים ממש אינם מאפשרים לאור שלה לחדור לתוכם (בסרט יש רק נשים כאלה).

בכל זאת, כדי שעובדת ניקיון אנגליה תצליח לחסוך מספיק כסף לנסוע לפריז, הכוכבים בשמים צריכים להסתדר עבורה. אחרי שהיא עובדת ועובדת, וחוסכת בחימום, ואפילו זוכה בטוטו ועדיין לא מצליחה לקבץ אפילו חצי מהסכום, הכוכבים סוף סוף מסתדרים. כשאידה נוחתת בפריז היא מגלה שמתחת לאייפל הזוהר באור יקרות, הרחובות מטונפים בגלל שביתת פועלי הזבל. כך היא מתחילה לפתח מודעות מעמדית שתשרת אותה בהמשך.

מנוויל נודעה במשך שנים רבות בשל שיתוף הפעולה שלה עם מייק לי שבסרטיו היא הרבתה לגלם נשות ממסד חמוצות. ב-2017 היא זכתה במועמדות לאוסקר על הופעתה ב"חוטים נסתרים" של פול תומאס אנדרסון, שם גילמה את אחותו הקשוחה של תופר השמלות, עדיין בתפקיד משנה. זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותה בתפקיד ראשי, ומפתיע לגלות כמה מתוקה היא יכולה להיות. הופעתה המלבבת מעניקה אותנטיות רגשית לפנטזיה, וגורמת לנו להאמין שכל כך הרבה אנשים זרים ישמחו לעזור לאישה הפשוטה עם החלום הממוקד שנותנת להם השראה. את המכשול העיקרי בדרכה מציבה מנהלת בית האופנה קלודין קולבר, המגולמת על ידי איזבל הופר בתוספת איפור כבד (וככל הנראה גם מתיחת פנים) שמדמים אותה למומיה חסרת לב. זה תפקיד די כפוי טובה עבור השחקנית הגדולה הזו, שרק לקראת הסוף מורידה את האיפור וחושפת את האמת האנושית שהסתיר.

זה סרטו השלישי של אנתוני פביאן, במאי שלא הכרתי עד כה. לאורך רוב הסרט הוא מאזן היטב בין הקלילות המבעבעת לבין נימה של עצבות שנמצאת בבסיס הסיפור. בסצנות השיא, כשאידה הופכת לרגע למנהיגת העשוקים שפורצת דרך דלתות סגורות, הסרט קצת מאבד את שיווי המשקל. אבל הסיום המושלם (שהוא שונה מהסיומים של הספר ושל העיבוד מ-1992 עם לנסברי) משיב ל"גברת האריס נוסעת לפריז" את העידון שבאיזון בין מציאות לפנטזיה, והחזיר לפני את החיוך ששרה על עליהם לאורך כל חציו הראשון.

3.5 כוכבים. Mrs. Harris Goes to Paris בימוי: אנתוני פביאן. עם לזלי מנוויל, איזבל הופר, למברט ווילסון, לוקאס בראבו, ג'ייסון אייזקס. בריטניה 2022, 115 דק'