כל הכבוד לנו, ארוחת חג אחת מאחורינו. יותר מדי אוכל שעדיין לא התעכל, חולצה שלעולם לא תחזור להיות לבנה והרבה יותר יין ממה שצריך, יפנו את הדרך ליום כיפור שיאזן קצת את המצב, כי חייבים לשמור מקום לסוכות. במקום ערימות מזון, מחשבות על הארוחה שתסיים את הצום, במקום חולצה לבנה פיג'מה מקומטת, ובמקום היין – שוב חלומות בהקיץ. גם אם אתם צמים וגם אם החלטתם ללוות את הצמים בלבכם, הנה הסדרות והסרטים שיעברו לכם את הכיפור, או סתם את סוף השבוע שלפניו.
נבסו: Nevsu
אחרי כל כך הרבה סדרות וסרטים מעבר לים, הגיע הזמן ליהנות קצת בידיים מוכרות ובטוחות ליד הבית. במידה ולא נסחפתם כבר לבינג' של הסדרה, 'נבסו' הוא סיטקום ישראלי שצועק ישראליות, ומגולל את חייהם של של גילי (יוסי ואסה) בחור אתיופי שנישא לתמר (מירב פלדמן), שגרירת המעוז האשכנזי פולני עלי אדמות, לפחות ביקום המדומיין של העלילה.
כשהחליטו השניים לקשור את חייהם ואף לגדל ילדה חמודה, לא היה להם מושג שמעבר לסיפור שלהם בלבד גם המשפחות צריכות איזו קריאת כיוון, ולהבין איך לחיות יחד בהרמוניה, למרות ואולי בזכות השוני העדתי ושלל הדעות הקדומות שהביאו מבית.
אמרנו משפחה פולנית ולכן אי אפשר שלא להזכיר באותה נשימה את ניצה (חנה לסלאו) ויעקב (גדי יגיל), הוריה של תמר, שמצליחים לגנוב את ההצגה עם אינספור רגעים חסרי טקט ומעוררי פליאה ומן הצד השני - אמו (מסקי שיברו) ודודו של גילי שמשווים ומעלים. אבל מה? גם במציאות של ימינו, ועם הרבה טוב טעם, זה מצחיק.
ההומור העצמי של הדמויות מאפשר להרבה מאוד ישראלים להתחבר לאטמוספירה של הסדרה, ובין סצנה לסצנה שמסבירה כמה שוני הוא ממש לא אישיו ב־2022, 'נבסו' סוחפת איתה עוד כמה עשרות צופים בשניות. ולא רק כאן בארץ הקודש אהבו את הקומדיה - ב־2018 זכתה 'נבסו' בפרס האמי לסדרה הקומית הטובה ביותר.
הקיסרית: The Empress
מישראל ננדוד רגע למדינות מרוחקות יותר, הפעם גרמניה ליתר דיוק. אליזבת', נסיכה במקצועה, מתאהבת בפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, למרות שהוא בכלל היה צריך להתחבב על אחותה הגדולה. חרף שמו המחייב של הקיסר הדברים לא מתנהלים על מי מנוחות, ואליזבת' מבינה שתצטרך לעבור הרבה מאוד מכשולים על מנת להפוך לרעייתו ביום מן הימים.
למרות שאליזבת' בכלל לא חשבה להיכנס לכל הסיפור הזה של הקיסרות, רגע אחד של קליק שואב אותה פנימה, ומשם, השאר היסטוריה. בן רגע מתעוררים קרבות התחתית, חצר המלכים הופכת פרוצה מתמיד, ואף אחד לא נותן מנוחה לשניים הללו, שבסך הכל רצו להיות ביחד.
לצערי הלך הרוח הזכיר לי קצת את סיפורי משפחת המלוכה באנגליה, ולא בכיוון חיובי בכלל. מה מוסר ההשכל חברים? לא מערבבים משפחה עם כסף, עסקים וערימות של יוקרה ומעמד, ואם כן - אל תתפלאו לראות את זה על המסך שני עשורים אחרי.
בתוך בתי הסוהר הקשים בעולם: Watch Inside the World's Toughest Prisons
נקטע רגע את האווירה הקוסמית משהו עם עוד דוקו מצוין שהגיע לנטפליקס והפך פופולרי בשניות. הפעם, עיתונאים שראויים לכל פוליצר מחליטים להפוך לאסירים מרצונם החופשי, ומקבלים הצצה חד פעמית לבתי הסוהר המבעיתים בעולם.
בין בית כלא אחד למשנהו, ודאי תרגישו שהאסירים בארץ לא יותר ממפונקים, או לפחות נטולי פרופורציות בכל הנוגע לתנאים שלהם, ואתם צודקים. לא רק תנאי מחיה מחפירים תספיקו לפגוש, אלא גם ובעיקר אנשים עם סיפור כמעט דמיוני, שהסתכם בכך שעשו משהו נורא בכל קנה מידה.
לא מראות סימפטיים מדי, אבל כן מרתק לראות מה הוביל כל אחד מהאסירים לנקודה העצובה בה הוא נמצא, ולהבין אם כך ראה את עתידו כשהיה צעיר. משהו שהוא אולי יותר קריטי – הצפייה בכל זה מכניסה לפרופורציות בשנייה, גם אם אחרי שעה קלה שוב נתבאס ששפכנו קארי ירוק על הג'ינס החדש. סתם דוגמה היפותטית כמובן.
מזויפות: Fakes
אפרופו צעירים, כולנו מצאנו את עצמנו לאורך גיל ההתבגרות בעודנו מנסים להיכנס למקום נחשב ונוצץ, ומקבלים סירוב כי אנחנו קטנים מדי. רובנו עשו את הדבר הנכון באמת ומצאו אלטרנטיבה, המיעוט החליט להילחם.
כך גם זואי ובקה, חברות טובות שמחליטות שדי לשפוט אנשים לפני שנת הלידה שלהם. במהירות הבזק, מקימות השתיים אימפריה רצינית להכנת תעודות זהות מזויפות, ובטוחות שעלו על הגל מכאן ועד שכולם כבר יחזיקו בתעודת זהות אמיתית למהדרין. כשהעסק מתחיל לפרוח ללא היכר הן יבינו שלהצלחה יש מחיר, ויכירו מקרוב את עולם הפשע הלא נוח בלשון המעטה.
סדרה מעולה כדי להעביר את הזמן בין ארוחה לארוחה, ואנחנו יודעים שיש עכשיו הרבה כאלה, ומספקת פלאשבק מעניין לימים שבהם עוד היו שואלים בני כמה אנחנו. היום, אגב, שאלה כזאת היא מחמאה אדירה, אל תהססו.
בלונדינית: Blonde
מה כבר לא נאמר על מרילין מונרו. אחת השחקניות, הזמרות והדוגמניות המוכרות ביותר בעולם, שנוכחותה הפכה אייקונית גם שנים אחרי ששמה קץ לחייה בגיל 36 בלבד. 'בלונדינית', שם שבמהותו מציג את מונרו באופן די מצומצם ושטחי, לא עושה חסד עם סיפור חייה, טרגי ומבולגן ככל שיהיה.
הניסיון של יוצרי הסרט, שהגיע לאורך של 166 דקות, מרגיש כמו יצירת ציר זמן מופרע למדי של חייה של האישיות המיוחדת הזו, אבל לי זה נראה כמו הטפת מוסר על האופן בו בחרה לחיות, ועל הוליווד בה קשרה את גורלה.
מלבד האשמה הגדולה המופנית כאילו למרילין, הסצנות הנועזות ללא ספק שתראו רק מקטינות אותה עוד יותר, ומבחורה שתמיד נראית בטוחה בעצמה בשמלה הלבנה המתנפנפת, היא מזכירה רק שאריות מהמעמד המפואר שלה.
טרנד סרטי הכאילו דוקו על גיבורי התרבות שעזבו את העולם יכולים בהחלט לעשות להם כבוד. כדי שזה יקרה, יוצרי הסרט צריכים לקבל את הבחירות שביצעו מושאי הערצתם, ולא להפוך אותן לתערוכה של אלף דרכים לטעות. כשמשרטטים דיוקן מציגים אותו עם כל הקמטים שיש בו, בלי לשאול למה הדמות לא עשתה בוטוקס ולמה יש לה שקיות בעיניים. כל דרך אחרת חוטאת למציאות ופוגעת באותנטיות, ולבסוף גם בקהל. אני נשארת עם מרילין של פעם.