מקום לנחמה

אפשר להלל עד אין קץ את "ארץ נהדרת", "קצרים" ושאר תוכניות הסאטירה וההומור שנעשו בארץ בשנים האחרונות, אבל עובדה אחת ברורה: מאז ימי "החמישייה הקאמרית" לא זכה עם ישראל לתוכנית מתוחכמת ושנונה עם עומק, כזו שמחפשת משהו מעבר לפאנצ'ים קצרים וחיקויים של סלבז ופוליטיקאים. או לפחות כך היה עד שידורה של "מקום לדאגה" אמש (ה') בערוץ 10.

התוכנית הזו כל כך שונה ממה שנעשה כאן בדרך כלל, שאפילו ההשוואה ל"חמישייה הקאמרית", עוף מוזר שטרם חזינו במשהו דומה לו בנוף הטלוויזיוני המקומי, לא פשוטה. "מקום לדאגה" היא אפלה הרבה יותר, מורבידית יותר ומטרידה. מעין שילוב ביזארי בין סיפוריו של ריימונד קארבר לסרטיו של דיוויד לינץ', אם תרצו.

"מקום לדאגה". סיפורים קצרצרים ומעורפלים (צילום: רן מורן)

גם כשנדמה שמערכון תמים הגיע לסיומו באיזה טוויסט משעשע, זה לא עוצר שם: הוא ממשיך, לוקח את הצופה למקום לא צפוי, לאו דווקא משעשע, מקום של אי-נוחות ותהייה. למעשה, רבים מהמערכונים של "מקום לדאגה" מצחיקים רק לרגע קט, אם בכלל. אולי מוטב להסתכל עליהם כסיפורים קצרצרים ומעורפלים, שלאו דווקא נמצאים כאן בשביל לבדר את הצופה. סאטירה לפילוסופים חובבנים, במובן מסוים.

כי יצירתם האפלה של ימי ויסלר וחבריו מביאה איכות אמיתית ומורכבת אל המסך הקטן, וככזו היא דורשת מהצופה השקעה והתמדה, מצריכה תשומת לב לכל פרט קטן, לכל הבעת פנים. אולם גם אם מדובר בקהל יעד מצומצם, אין ספק שאת מה שהם עושים, אנשי "מקום לדאגה" עושים היטב. 

כמובן שכמו בכל תוכנית מערכונים, יש קטעים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות,

לעומת זאת אנשי "מקום לדאגה" לא מאכזבים. גם מגוון הנושאים רחב למדי: מסוגיות פוליטיות וחברתיות נפיצות ושנויות במחלוקת (התעללות בערבים במחסומי צה"ל, הטרדות מיניות וסחר בנשים) ועד נושאים איזוטריים וחסרי חשיבות (העולם מנקודת מבטה של השווארמה). ברגעים מסויימים נראה כי שחיטת פרות קדושות היא עניין של מה בכך עבור צוות השחקנים הצעירים.

מה שברור כבר עכשיו הוא ש"מקום לדאגה" לא תוכל לעולם להפוך ללהיט היסטרי. לא מדובר פה בפצצת רייטינג מתקתקת. כן מדובר פה בתוכנית שעתידה לזכות במעמד פולחני, כזו שתוכל להפוך ליקירתם של אלו שנאלצו עד עתה להסתפק ב"הרצועה" ותוכניות נישה אחרות. כעת, נותר רק לקוות שערוץ 10 ישימו לב לאוצר שבידיהם, ולא יפחדו לפנות קצת לשוליים מדי פעם. בכל זאת, גם להם מגיע.