סקירות פסטיבל חיפה: קירבה, הילד מגן עדן, יום החתונה והשמן

יום החתונה

לא מעט יצירות נעשו על זוועות מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים, אבל מעטות הן כה נוקבות ויוצרות חשבון נפש בין העבר להווה כמו "יום החתונה", מעטות עוד יותר, אם בכלל, כוללות סצנה בה חזיר מקיים יחסי מין עם בן אדם. כן, סרטו של הבמאי הפולני וויצ'ך סמז'ובסקי אינו לכל צופה, הוא הולם עם פטיש 5 טון בקהל, כולל סצנות קשות של פוגרומים ושריפת יהודים באסם ויורה חצי ביקורת נוקבים לעבר החברה הפולנית בת ימינו שמנסה לטשטש את חלקה בשואה, שהיה משמעותי ביותר, חברה בה הגזענות ושנאת הזרים רווחת גם כיום.

הבמאי פרץ ברחבי העולם בשנת 2004 עם סאטירה חברתית בשם זהה – "יום החתונה" – וכעת הוא משתמש בעלילת סרטו הקודם שעסקה באב עשיר המחתן את בתו כשהחתונה מופרעת בשל בעיה אחר בעיה, תוך כדי שהוא מרחיב את היריעה דרך סיפור הסב הקשיש שנזכר במהלך יום זה בעבר העיירה, בנערה היהודייה בה התאהב ואותה הציל ובטבח ההמוני שהתרחש במקום.

השילוב בין העבר לעתיד מתרחש לעיתים באותה סצנה ממש, כשמראות החתונה משתלבים במראות העבר, החזיונות והזכרונות שמנסה העיירה לטשטש ולהדחיק צפים ועולים וכך גם שרידי העבר שמתגלים. גם האלכוהול שזורם כמים בחתונה מוציא מהאורחים את האנטישמיות והגזענות שעדיין טמונים בהם. זהו סרט שנעשה בתנופה יצירתית מרשימה ומתוך רצון לזעזע ולהציב מראה שחורה בפני הקהל הפולני המתכחש לעברה הנורא של המדינה.

הקרנה נוספת: יום ראשון 16.10 בשעה 15:00 אודיטוריום.

[*]

קירבה

אחרי שסרט הביכורים של הבמאי הבלגי לוקאס דונט (שהיה בן 27 בלבד בצאתו) "נערה", על בת 15 שנחושה לעבור ניתוח לשינוי מין, זכה להצלחה גדולה ולפרס "מצלמת הזהב", מגיע סרטו השני שעוסק באופן עדין ומרומז יותר בהתבגרות ובקשיים הנלווים לקבלת הזהות המינית. זהו סרט שמצליח לקיים את ההבטחה שסומנה בסרטו הראשון ולמצב את דונט כאחד הקולות המעניינים בקולנוע האירופאי.

ליאו ורמי הם בני 13 והחברים הכי טובים. הם נמצאים זה בחברתו של זה כל הזמן, עד שבבית הספר חושבים שהם בני זוג. תגובה זו גורמת לליאו לזעום ולהתרחק מרמי, וייתכן כי מציפה בו את מה שהרגיש כלפיו אך לא ידע או רצה לבטא במילים. ההתרחקות בין השניים שוברת את רמי, שעושה מעשה ממנו אין דרך חזרה ועם השלכותיו צריך ליאו להתמודד.

דונט מצליח לתפוס את המהות של הילדות - על התמימות, הקסם והכאב שבה - כפי שמעטים עשו לפניו כשהוא נעזר בצילום היפהפה של פרנק ואן דה אידן על רקע נופי הכפר הבלגי ובעיקר בזכות ההופעות של שני כוכביו: גוסטב דה-וואלה המגלם את רמי ואדן דמברין בתפקיד ליאו, כשהמצלמה מתמקדת שוב ושוב בפניו ובעיניו שמספרות הכל. זה סרט רגיש וכואב על התבגרות, אשמה, חברות, הדחקה, קירבה וריחוק, סרט אנושי ומרהיב שלא בכדי זכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן האחרון. הקרנות נוספות: יום שישי 14.10 בשעה 20:30 אולם רפפורט, יום שני 17.10 בשעה 20:30 קריגר (כרמל צרפתי).

[*]

הילד מגן עדן

סרטו של הבמאי השבדי ממוצא מצרי טארק סאלח ("חוזה מסוכן") לא יזכה מן הסתם להפצה במצרים לאור הביקורת הנוקבת שהוא מותח על המשטר החצי-דיקטטורי בה ועל מנהיג המדינה א-סיסי שתמונתו מביטה מכל עבר בגיבורים. באמצעות בסיס ז'אנרי של מותחן פוליטי ובהשראת הספר והסרט "שם הוורד", משרטט סאלח דיוקן של מדינה מושחתת, בה הפוליטיקה מנסה להתערב תדיר בדת ולהכפיף אותה לצרכיה, תוך שהיא הופכת אזרחים תמימים לפיונים במשחק הפוליטי.

אדם (תאופיק ברהום, "ערבים רוקדים") הוא בן למשפחת דייגים ענייה שזוכה במלגה לאוניברסיטת אל-אזהר, מרכז הלימוד המוביל של האסלאם הסוני. לאחר מות האימאם מנסה המדינה להשפיע על בחירת מחליפו על מנת לוודא כי יהיה צייתן לשלטון. עם רציחתו המסתורית של המודיע הקודם במוסד, אדם נבחר כמודיע החדש שתפקידו להעביר מסרים למפעילו קולונל איברהים ולהשפיע על בחירת האימאם.

לא הכל עובד בסרט שנשען יותר מדי על דיאלוגים ארוכים ופגישות חוזרות בין אדם למפעילו ומותיר חורי עלילה וגם שאיפה לקצת יותר אקשן. אך חוזקתו של התסריט, שזכה בפרס התסריט הטוב בפסטיבל הקאן האחרון, הוא בתיאורו של מדינה בה השחיתות פושה ובהצגתו כיצד אנשים טובים נאלצים לבצע מעשים בלתי מוסריים בעל כורחם ומוזרקים לפח לאחר השימוש.

הקרנה נוספת: יום ראשון, 16.10 בשעה 20:15, אולם רפפורט.

השמן

באמת שרציתי להיות בעד "השמן" - זהו סרט ישראלי בתקציב נמוך (או לפחות כך זה נראה מרמת ההפקה), נמצא בז'אנר האהוב ולא מספיק נוכח בקולנוע המקומי של קומדיה רומנטית וברור שנעשה מתוך לב וכוונות טובות ומתוך סיפור האהבה האישי של הבמאי גודיס שניידר ואשתו התסריטאית. הבעיה היא שהתוצאה היא כה חובבנית, התסריט דל וללא כל רקע על הדמויות, הצילום והעריכה לא אחידים ולפעמים ישנן תקלות מביכות שלא רואים בסרטים מקצועיים כמו דמות שנעלמת מהמסך ללא הסבר או הודעת טקסט שנשלחת חזרה בזמן שקדם להודעה שהתקבלה – כך שהתוצאה פשוט לא מתאימה לתחרות רשמית בפסטיבל סרטים כמו חיפה.

העלילה עוסקת במפגש בין ג'מי (צחי סדן), בחור כבד משקל וזה בערך מה שנדע עליו, לאליק (מי-רן מנקס בקלות הדבר הטוב ביותר בסרט), בחורה יפה ושנונה, שנפגשים בצבא למפגש חטוף. שנים אחר כך הם ייפגשו שוב במקרה וכך שוב שנים אחרי עד שיהפכו לידידים טובים. אך מה יקרה כשג'ימי יתאהב בידידתו היפה? האם יש סיכוי לבחור שמן עם בחורה שמעל הליגה שלו?

עצם הבחירה להציב בחור שמן בתפקיד הראשי של קומדיה רומנטית אולי ראויה לברכה, אך ההתעסקות במשקל שלו ובחוסר הסיכוי של בחורה יפה להתאהב בו נדמה ארכאי ומיושן ובמיוחד הפתרון שנמצא לכך בסוף הסרט. גם העיסוק בשאלה האם ידידות בין המינים יכולה להתקיים כבר נלעס עד זרא. "השמן" מוכיח שלפעמים גם כל הכוונות הטובות, יכולות להוביל לגיהנום.

כל ההקרנות באתר הפסטיבל, לכל הכתבות מפסטיבל חיפה >> לחצו כאן