ישנן שתי דרכים סותרות לבחון את העונה הראשונה של "שר הטבעות: טבעות הכוח": זו של המעריצים וזו של המבקרים. בשנים האחרונות שני הקווים הללו הולכים ומתרחקים זה מזה בהתמדה, עם יותר ויותר מקרים של חוות דעת הפוכות לחלוטין. במקרה הנוכחי, הוויכוח הוא לא בין טוב לרע, אלא בין כיפי לחילול הקודש. עוצמת הביקורות של צופים כלפי הסדרה הלכה והחריפה מדי פרק. ניתן לראות את זה בציונים הממוצעים שקיבלה ב-IMDB וברוטן טמייטוז, אבל מי שרוצים לחוות את האש הבוערת במלוא עוצמתה, מוזמנים לאחד מאינספור הבלוגים ביוטיוב. והנה החלק היפה: ייתכן שגם המבקרים וגם המעריצים צודקים. "שר הטבעות: טבעות הכוח" הייתה כיפית וגם נוראית. מכאן ספוילרים משמעותיים לעלילת העונה כולה.
הטהרנות בדרישה להיצמד לכתביו המקוריים של טולקין מוגזמת ולפעמים ילדותית ממש, ובכל זאת קשה להתעלם מהתפירה הגסה (ולעתים מחוררת ממש) של העלילה. במרכזה עומד הסוד הגדול שאיתו שיחקה הסדרה עם צופיה כבר מהדקות הראשונות שלה: זהותו של סאורון. כדי לשמור על הסוד הזה נקטה אמזון כל אמצעי בטיחות אפשרי, והסדרה עצמה הקריבה את ההיגיון הפנימי שלה לטובתו. הבעיה היא שרבים מאוד מצופי הסדרה (גם אם אינם בהכרח קוראי הספרים), עלו על התשובה עוד הרבה לפני הסוף. זה קרה גם בגלל שהעלילה פיזרה הרבה מאוד רמזים, אבל גם מפני שהיו רק שתי תשובות אפשריות: הלברנד או הזר.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
העובדה שהחידה הגדולה לא באמת סיפקה הפתעה מרעישה היא הבעיה הקטנה יותר כאן. "שר הטבעות" פגעה בעצמה ובדמויות שלה לאורך הדרך כדי להצדיק אותה. הסובלת העיקרית היא גלדריאל, שמלכתחילה סבלה ממאפיינים שלא הפכו אותה לדמות אהודה בלשון המעטה. ה"מחקר" שלה על מקורותיו של הלברנד פספס חור קטן בן 1,000 שנים בשושלת שלו, היא הובילה אותו בדיוק למקום שאליו רצה להגיע ולא חשדה בדבר עד אחרי שכולנו כבר הבנו מי עומד לצדה. לא רק שהגישה הזאת סותרת לחלוטין את המאפיינים של הדמות בספרים (גלדריאל הייתה בין הדמויות היחידות שעמדו בפיתוי של סאורון), היא יוצרת סתירה מאוד מוזרה ביצירת הטבעות. שלוש הטבעות של האלפים היו היחידות שסאורון לא היה שותף ליצירתן, הן נוצרו בחשאי וללא ידיעתו אחרי שפיתה את הגמדים ובני האדם. כאן מדובר בטבעות הראשונות שנוצרו, ובידיעה מלאה של סאורון על קיומן.
כל נסיבות המפגש הראשוני בין גדלריאל לסאורון - בלב ים וללא כל הגיון אמיתי - כאילו נכפו על הסדרה כדי להוביל אותה אל הרגע הזה, וזו רק דוגמה אחת. עלילת הזר (אפשר כבר לקרוא לו גנדלף? בואו נקרא לו גנדלף), כפי שנחשפה בפרק האחרון, סבלה מחריקות צורמות. כאילו הסדרה כל כך התאהבה בסוד הגדול שלה, עד שהרגישה צורך להדגיש דברים שאינם זקוקים להדגשה כלל. כשהמכשף מביס את שלוש המכשפות, כבר ברור שהוא אינו סאורון. העובדה שהוא זועק כלפיהן "אני טוב!" הייתה מביכה גם לו היה מדובר בהצגת ילדים. "שר הטבעות" בעצם ניזוקה פעמיים: היא פגעה בבנייה של גיבוריה וגם לא הצליחה לשמור על הסוד הגדול שלה עד לסיום. ויש גם בונוס: החשיפה המאוחרת של הסוד נעשתה בסרבול ניכר.
למעשה, מלבד עלילת קהזד-דום, קשה להצביע על קו עלילה אחד שהצליח להיות מעניין, חכם או מפתיע לאורך העונה הזו. ההתמקדות הגדולה בסוד גרמה ל"שר הטבעות" לגרד בקושי את פני השטח, מבלי להכניס אותנו לתוך ליבן ונפשן של דמויות. גם אם מגיעה לה הנחה על גודל האקספוזיציה שנדרשה כאן, זמן המסך שלה (מעל עשר שעות) היה מספיק בהחלט לעבודה טובה הרבה יותר בהקשר הזה. דיאלוגים עבשים וכתיבה חלשה גרמו לדמויות כמו מיריאל, ברונווין, ארונדיר ואפילו איסילדור להיות לא מעניינות. כמה לא מעניין? סביר שלפחות אחד מהשמות האלה גרם לכם לכווץ את המוח בניסיון להיזכר באיזו דמות מדובר. ולראייה, אפשר בהחלט גם אחרת. דורין, דמות עם קונפליקטים אמיתיים, חברויות ואיבות, הצליח לעורר אמפתיה ורגש.
וישנו כמובן הפיל בחדר: גודל ההפקה לעומת המימוש שלה בסצנות ענק וברגעים בלתי נשכחים. כמה כאלה היו לאורך העונה הראשונה? גם אם ממש מנסים להרכיב רשימה שכזו ולכלול בתוכה את הקרב על ארצות הדרום, או את החשיפה הראשונה של נומנור - אין כאן מספיק. "שר הטבעות" הייתה אמורה להיות הסדרה שתעורר את דיוני הפליאה ושחזורי הקרבות הגדולים בסדר הגודל של דיוני "משחקי הכס". זה לא קרה. השאלה למה חשובה אבל פחות רלוונטית כרגע. השאלה החשובה יותר היא האם זהו המחיר של התחלה איטית או סמל לסדרה כולה.
אז איך אחרי כל אלה, לא מדובר בכל זאת בכישלון הקולוסאלי שעליו מתעקשים מעריצי ספרים רבים כל כך? בעיקר מפני שהמעט ש"שר הטבעות" הצליחה בו, היה מרשים ולפרקים גם מרגש. מערכות היחסים של אלרונד ודורין, נורי ופופי, נורי והזר ולפרקים אפילו גדלריאל והלברנד, יצרו אכפתיות ומחויבות כלפיהם וכלפי גורלם. לראייה, סצנת הפרידה הנוגעת ללב של נורי ממשפחתה או הכאב של דורין בכך שסירב להציל את חברו. בתוך כל הגודל והעושר של "שר הטבעות", החלק הזה הוא החשוב מכולם. נראה שיוצריה הבינו את זה לקראת סיומה - הפרקים האחרונים הולכים ומתמקדים יותר במקומות ובקשרים שכן הצליחו ללבלב. זה לא היה מושלם, זה יכול להיות טוב בהרבה, ובכל זאת זה מספיק כדי לתת לה עוד מרווח נשימה.
המעט שבכל זאת ראינו ממשאביה האדירים בכל פעם ש"שר הטבעות" כן לחצה על הגז, נראה מדהים. אלה לא היו סצנות הענק שציפינו להן, אבל כפי שציינו בביקורת הפתיחה - דווקא סצנות שוליות יותר, שיחות, פרידות, מסעות, זכו לשדרוג שהגדיל את כוחן. הקהל הנייטרלי שמגיע אליה לא מתרגש מהעובדה שהבאלרוג מופיע עידן שלם מוקדם מדי, או שגנדלף לא אמור להיות חלק מהסיפור עוד אלף שנים לפחות. הוא כן כאן כדי להתרשם מהגודל ומהעושר של העולם הזה, על כל הממלכות שבו, הצדדים המוארים והאפלים. בכל פעם ש"שר הטבעות" נזכרה ביכולת שלה לייחד את אחד מאלה, נוכחנו לטעום במשהו מהכוח שלה.
נראה שהסיבה הטובה ביותר לאופטימיות היא שעל אף השקיפות של הסודות, הבחירות של "שר הטבעות: טבעות הכוח" מעניינות בראייה לעתיד: המשך מסע הכזבים של סאורון במורדור, מסעם של נורי וגנדלף אל סוד זהותו (ומן הסתם אל אחרים מבני מינו), התעוררות הרשע במכרות הגמדים. אפילו מאבקי הכוח בנומנור מרגישים כמו משהו מסקרן. על אף כל החריקות והטענות על בניית בואו, "שר הטבעות" מחזיקה בנבל מסקרן ומשוחק היטב, ובמסע הרפתקאות של הוביטית ומכשף - אלה נכסים שעבורם אנשים בוחרים להגיע לסדרות מהסוג הזה.
נתוני הרייטינג מלמדים שלפחות הצופים מן השורה, אלו שלא הגיעו עם התנ"ך של טולקין ביד, מעניקים ל"טבעות הכוח" הרבה מאוד קרדיט, מה שמקנה לה נכס נדיר: אפשרות אמיתית לתקן ולהשתפר כדי לעמוד בהבטחת הענק שלה.