הסטייק הזה מתובל היטב ועשוי נכון. כן, זאת ביקורת קולנוע

יש סרטי אוכל שמפתים אותנו בשוטים ארוטיים של הכנת מנות מפוארות, ויש כאלה שמשתמשים בטקס האכילה כדימוי לסיאוב המוסרי של בעלי הממון ואז מענישים את הסועדים. "התפריט" מתחיל כמו סרט מהסוג הראשון, אבל רומז לנו שהוא בעצם שייך לסוג השני. המעבר אינו מיידי – הסרט נהנה לשחק איתנו כמו חתול שמשחק עם עכבר לפני שהוא טורף אותו. בסופו של דבר הוא אינו מציע שום דבר שלא טעמנו כמותו בעבר, אבל זאת ארוחה מהנה שהוכנה במיומנות רבה.

טיילר (ניקולס הולט) ומרגו (אניה טיילור-ג'וי) הצעירים והיפים מחכים לסירה שתאסוף אותה לאי מרוחק, שם תוכן להם ארוחת ערב מפוארת, ויקרה מאוד, במסעדה של השף ג'וליאן סלואיק (רייף פיינס). אליהם מצטרפים עוד כמה זוגות – כוכב קולנוע (ג'ון לגוויזמו) עם העוזרת הצעירה שלו (איימי קררו), מבקרת מסעדות (ג'אנט מקטיר מ"אוזרק") והעורך שלה (פול אדלסטין מ"נמלטים"), זוג מבוגר שאוכלים במסעדה בערך פעם בשנה (ריד בירני וג'ודית לייט) ושלושה גברים מפוקפקים. את פני האורחים מקבלת המארחת אלזה (הונג צ'או), שמובילה אותם למסעדה, ויוצרת רושם שבמקום יש כללים נוקשים שמוטב להישמע להם. 

קומדיה של טעימות. "התפריט" (צילום: יחסי ציבור)

הסרט מחולק לפרקים ששמותיהם כשם המנות. לפני הגשתן השף הטוטאלי (גם במובן של טוטליטארי) מורה לסועדים לא "לאכול", אלא להתענג, להתבשם, ושאר פעלים שמימיים. עם הגעת המנות הראשונות, המצלמה מטיילת בין השולחנות ולוכדת קטעי שיחות. מבקרת המסעדות מדברת על המזון בשפה מפונפנת שרק העורך שלה מבין (כנראה), בעוד טיילר מתרגש עד עמקי נשמתו מכל טעימה וטעימה. זוגתו שומרת על ריחוק אירוני. במשך זמן מה הסרט מתנהג כקומדיה של מנהגים, ומגחך בהנאה על הדמויות שיכולות ומוכנות לשלם 1,250 דולר לארוחה, תוך כדי שהוא מאייר אותן בקווים זריזים המשיקים לקריקטורה. זה די דומה ל"משולש העצבות", אבל בלי הפוזה של סרט חשוב. 

אימה טבולה היטב בהומור. "התפריט" (צילום: יחסי ציבור)

למרות רמזים למוזרותו של השף (וצוותו), שהחליט לחנך את לקוחותיו העשירים – הוא, למשל, מגיש להם מטבלים ללא לחם בטענה שהמאפה הבסיסי הזה הוא מנת חלקם של העניים – הרגע שבו "התפריט" הופך לסרט אימה מגיע בהפתעה. אבל גם האימה טבולה היטב בהומור, ולכן הסרט ממשיך לבדר גם את מי שבדרך כלל נרתעים מהז'אנר. מניעיו האבסורדיים של השף (הוא שונא מבקרים ושחקנים באותה מידה) ושתיים שלוש הפתעות שנשתלו היטב בתוך הפריסה העלילתית תורמים להנאה. 

התסריט המפולפל נכתב על ידי צמד תסריטאים שצברו את עיקר ניסיונם בתוכניות הומור טלוויזיוניות. ב-2019 הוא נכלל ברשימה השחורה – רשימה שנתית של תסריטים טובים שעדיין לא הגיעו לכלל הפקה – לצד "משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק". הבמאי מרק מיילוד מגיע גם הוא מהטלוויזיה – הוא ביים שלל פרקים בסדרות נבחרות כמו "משחקי הכס" ו"היורשים". הוא חתום גם על שתיים שלוש קומדיות שלא צלחו. הפעם, תסלחו לי על המטאפורה השדופה, הסטייק מתובל היטב ומוגש במידת עשיה נכונה. הקצב טוב, הטון מדויק, והשחקנים משתפים פעולה.

הצלחה לא סבירה. אניה טיילור-ג'וי, "התפריט" (צילום: יחסי ציבור)

טיילור-ג'וי ("גמביט המלכה") היא שחקנית של הבעה אחת, שבשנתיים האחרונות זוכה להצלחה לא סבירה. עם זאת, הליהוק שלה לצד הולט עובד היטב. הבחור היפה הזה, שבכורתו הקולנועית היתה כילד החנון ב"רווק פלוס ילד" לפני עשרים שנה, מתמחה בגילום אנשים אינפנטיליים ולא מאוד יציבים, כמו נוקס ב"מקס הזועם: כביש הזעם", וקיסר רוסיה בסדרה "קתרינה". כאן הוא מתמסר לתפקיד הסועד הנלהב עד בלי די, וההבעה האטומה של השחקנית שלצידו מעצימה את ההומור בהופעתו. ואילו פיינס מגלם את השף העריץ באופן שמזכיר לנו את התפקיד שפרסם אותו לפני שלושים שנה – קצין האס.אס. אמון גות' ב"רשימת שינדלר". הבדיחה האחרונה קשורה דווקא בהמבורגר, שזה אולי הדבר היחידי שתרצו לאכול בתום הסרט.

3.5 כוכבים
The Menu בימוי: מרק מיילוד. עם רייף פיינס, אניה טיילור-ג'וי, ניקולס הולט. ארה"ב 2022, 106 דק'