זגורי אימפריה: זה סרט ישראלי יפה וכואב. כמו השחקן הראשי שלו

הגיבור בן העשרה של "בתולים" לא מצליח לאונן. הוא מנסה ומנסה עד שהוא מכאיב לעצמו, מקבל עצות מחבר ומנסה שוב, וזה עדיין לא מצליח. אבל זה לא "אסקימו לימון", וכשאנחנו מבינים שזה לא באמת סרט על אוננות, "בתולים" נעשה נורא עצוב. 

סרטו הראשון של מאור זגורי מתרחש ביישוב לא מזוהה בערבה בשנות התשעים. גיבורו נטול השם (מאור לוי המצוין) מתגורר בבית מוזנח עם אחיו הקטן עוז (אור עדי), אמו הדיכאונית (חן אמסלם בהופעה עזה ונוגעת ללב) ואביו המנוכר שעובד שעות ארוכות וכמעט לא נמצא שם (עמוס תמם). בבית אין דלתות מאז שאבא הוריד אותן, ואנחנו מבינים שפעם קרה משהו שגרם לכך. לכן אין במרחב המשפחתי פרטיות, לא להורים ולא לבן שמתקלח יחד עם אחיו וישן איתו במיטת קומותיים. לפעמים הקטן מתעקש שאחיו יספר לו סיפור דווקא כשאימא זועקת בחדר השני, והשניים מהדהדים זה את זה.

מחזיק את הרגעים המעיקים. מאור לוי ב"בתולים" (צילום: איה בוזגלו, באדיבות סרטי יונייטד קינג)

אימא רוצה לברוח מהמקום המבודד, ומוצאת נחמה רק בזרועות בנה. אבל הנחמה שלה חונקת אותו והוא חומק אל המדבר, או אל גג בית הספר שם הוא נפגש עם חברו מונבז (איתמר קיגלר). אף שבבית הספר יש עוד תלמידים, ומן הסתם גם מורים, נדמה שמונבז הוא האדם היחידי שהגיבור מדבר איתו מחוץ לביתו. הוא אמנם נמשך לנערה בלונדינית, אבל אינו מעז לפנות אליה. הקשר הכמעט אינססטואלי עם אמו, ותחושת אשמה שהוא נושא עימו, כובלים אותו ואינם מניחים לו להשתחרר ולהתבגר.

>> "התפריט": הסטייק הזה מתובל היטב ועשוי נכון. וכן, זו ביקורת קולנוע
>> "אנולה הולמס 2": לקהל הצעיר מגיע הרבה יותר מהשרלוק הזה

"בתולים" נע בין בדידות לאינטימיות לוחצת, ותחושת הזמן שלו לא לגמרי ברורה. פתאום אנחנו בטקס יום הזיכרון בבית הספר – שגם במהלכו מונבז מדבר על זיונים – ובכלל לא שמנו לב שהגיע הזמן הזה בשנה. יום אחד מופיעה מיה (ליאנה עיון) כמו פטה מורגנה מן המדבר. הנערה היפה והחצופה פולשת למרחב הפרטי של הגיבור, ומתעקשת לשאול שאלות שהוא לא רוצה לענות עליהן, כמו למה יש לו פצע על הלחי. אבל היא לא שואלת אותו לשמו. הדיאלוג המתגרה בין השניים נשמע לפעמים כתוב מדי, כמו בפנטזיה של נער מתבגר.

לכל הטעויות יש הצדקה דרמטית. "בתולים" (צילום: איה בוזגלו, באדיבות סרטי יונייטד קינג)

במהלך הצפייה נוצרת מדי פעם תחושה שהנרטיב מעורער, ולא ברור אם זו טעות בעריכה או טעות בעולם. אבל מאור לוי (מהסדרה "בני אור") ניחן בפנים כה יפות ורגישות, שאנחנו נמשכים להביט בו גם ברגעים המעיקים (הוא זכה בזכות במועמדות לפרס אופיר). גם כוכב האינסטגרם אור עדי שובה לב בתפקיד האח הקטן, שמדבר בשפה ילדותית – הוא אומר ל' במקום ר' וב' במקום ח', וכך יוצא שבמקום חתולים (שיללותיהם מטריפות את האם) הוא אומר בתולים, עם ב' קמוצה. 

פנטזיה של נער מתבגר. "בתולים" (צילום: איה בוזגלו, באדיבות סרטי יונייטד קינג)

פה ושם הסמליות קצת לוחצת מדי (בעיקר מתנת האם לבנה), אבל בהדרגה מתברר שיש הצדקה דרמטית לכל הטעויות לכאורה. זגורי, שהיה מועמד לפרסי אופיר על התסריט והבימוי, נצמד לנקודת המבט הטראומטית של גיבורו הצעיר. הוא עושה זאת באמצעים קולנועיים שנוסו בעבר בסרטים של קנג'י מיזוגוצ'י, טלי שלום עזר ואחרים, אך הוא זורה עליהם פרטים ייחודיים, כמו כבאית ישנה שננטשה במדבר, ומוסיף הבלחות בימוי מרשימות משל עצמו (אותה סצנה בטקס יום הזיכרון שמייצרת דיסוננס בין התמונה לסאונד). הצילום המשובח של בועז יהונתן יעקב מהותי לחוויה של הסרט. לעיתים הוא סהרורי, לעיתים וירטואוזי – כמו במפגש הראשון עם מיה שמצולם כולו בשוט מסחרר אחד – וכל הזמן יפה להפליא. "בתולים" הוא סרט פצוע על פצע. יש בו תעוזה ועוצמה של רגש והבעה, ויש בו הרבה יופי וכאב.  

4 כוכבים
בימוי: מאור זגורי. עם מאור לוי, ליאנה עיון, חן אמסלם, עמוס תמם, אור עדי, איתמר קיגלר. ישראל 2022, 120 דק'