הנוער של היום הוא לא הנוער של הלילה. יופי, אחרי שסימנו "וי" על המשפט הזה נסביר למה: מצד אחד, בלילה, לפי נתוני הרייטינג הגבוהים, הוא קורבן לשיח הרעיל ב"האח הגדול" (גם אחרי שדיאן עזבה את הבית). מצד שני, ביום מחכים לו תכנים ברמה כל כך גבוהה, שיש סיכוי סביר ששני הקצוות מתקזזים, ואפשר בהחלט להפסיק להיות בומרים ולהוריד את רמת ההיסטריה הכללית. הולך ופוחת הדור? לא כשמדובר בסדרות שלו.
כשרק קראתי על הסדרה החדשה הזו, הכנתי את עצמי לעוד מופע משוחק ומתוסרט מדי, אבל יש ב"אינפיניטי" משהו שעובד בתדר אחר: האומץ לכוון גבוה מאוד ברמת התוכן. yes נועצת עוד סדרת נוער איכותית, ואם "פלמח" עוסקת בעבר ומלמדת אותם היסטוריה, "אינפיניטי" מתרכזת בהווה ובעתיד ומלמדת לא לפחד ממתמטיקה.
גאיה (עומר נודלמן) היא "גמביט המלכה" של משוואות המתמטיקה. הן הדבר היחיד שמעסיק אותה בעוד הדור שלה עסוק בסטוריז ובלייקים, והן נפתרות לה מול העיניים באותו טריק קולנועי מלהיט השחמט של נטפליקס. כקפטן נבחרת המתמטיקה שעסוקה בלהתקבל לפרויקט x היוקרתי, היא לא פנויה להסחות דעת כגון מסיבות או גאונים חתיכים כמו ארי, התלמיד החדש. אבל איך אומרים, החננה עושה תוכניות ואלוהי המדע הבדיוני צוחק מלמעלה.
אותו ארי מצליח לעשות ללב שלה בית ספר, תוך שהוא נקרע בינה לבין הסוד שלו - הוא נשלח מהעתיד לנהל את חקירת מותה במסגרת הפרויקט.
"אינפיניטי" מתרחשת בשני צירי זמן של שני גיבורי הרומן - בהווה של גאיה ובעתיד של ארי בשנת 2041. איך מקיימים רומן צעיר על כזה ציר זמן בלתי אפשרי? כמובן, בזכות גאוני המתמטיקה שדאגו שבעתיד יהיו לכולנו מכונות זמן.
מרשים איך "אינפיניטי" "מרימה" לאינטליגנציה של הדור הזה ומתייחסת אליו בכבוד. היא שמה את המדע הבדיוני במרכז, אבל לרגע לא מזיעה מניסיון להיראות כזו, והעתידנות הקרה לא משתלטת על העלילה האנושית. למעשה, היוצרת ליאור ירון עוד עשויה להדליק את הנוער על מתמטיקה, המקצוע הסיוטי הזה שמטופל כאן בקוליות הגמביטית ההיא.
אחרי שניים וחצי פרקים, "אינפיניטי" הצליחה לקחת גם אותי למסע קטן בזמן. כלומר, עברתי במנהרת הזמן אל הילדות של הדור שלי, שבה סדרות על מסעות בזמן הסתכמו ב"דאג וטוני", הגולפים השחורים ומכונת הזמן העלובה בהיסטוריה. מודה שכשחזרתי קצת אל העבר, קינאתי בנוער של היום.