הביקורת: חוויה קולינרית (במידה שאתם אוכלים בזה הרגע) שזוכה לשבחים ברחבי העולם כמו "המבקר הזה לא מבין כלום" ו"מה שמבקרים אומרים שגרוע זה נהדר היידה הפועל". בניגוד למסעדות רבות, שעובדות באופן מגושם רק במקום אחד, אנו מאמינים בשירות גמיש ודינמי ברחבי העולם שיכול להגיש את התוצרים שלנו באופן שתואם את חזון המקום: כלומר, בלי צלחות.
כאן בביקורת אנחנו כל יום צולים, חותכים, ומנתחים סרט חדש במטרה להבטיח טריות של המרכיבים לקהל שלנו, שאותו אנחנו רואים לא רק כלקוח, אלא כקרוב משפחה רחוק שהדוד שלו הוריש לו מיליוני שקלים, אבל כדי שנוכל להביא לכם אותם, אנחנו צריכים קודם את כרטיס האשראי שלכם.
מנת היום: התפריט
מנות ראשונות
- תיאור העלילה – תריסר אורחים מגיעים למסעדת היוקרה לאלפיון העליון "הות'ורן". המסעדה נמצאת על אי פרטי, עולה 1,250 דולר לביקור עבור כל אורח, ומתהדרת בבישוליו של השף הידוע ג'וליאן סלוויק.
לא מכיל ספוילרים. לא לבעלי לב רגיש ……….7.10 - צוות השחקנים – צמד השחקנים הראשיים ב"תפריט" הם רייף פיינס כשף סלוויק, דמות אניגמטית, מיוסרת ורדופה שמתכננת ערב בלתי נשכח עבור אורחיה; ואניה טיילור ג'וי כמרגו, אורחת שמגיעה כמחליפה של אורחת אחרת ומשבשת במעט את תכנון הערב של השף. לצידם ניתן למצוא על הצלחת את ניקולס הולט כטיילר, אורח נלהב מדי בכל הנוגע לאומנות הבישול, ג'ון לגוויזאמו כשחקן שתהילתו דעכה, ג'נט מקטיר כמבקרת מסעדות והונג צ'או כמארחת.מי שמכיר את חומרי הגלם ממנות אחרות עלול לצפות לשיאים שקשה להשתוות להם, אך מי שיתמסר למנה ולא ישקע בהרהורי עבר, יגלה שצוות השחקנים עושה את עבודתו נאמנה ובאופן מוצלח.
לא מכיל לעיסת תפאורה ……….8.10 - עשייה קולנועית – "התפריט" הוא מסוג הסרטים הללו שמתהדרים בלוקיישנים מעטים (פרט לסצנה קצרה בפתיחה כולו מתרחש על אי אחד, לרוב במבנה אחד, לרוב בחדר אחד), אך אין זה אומר שהסרט מקמץ בצילום יפה או בשימוש חכם בכלים הקולנועיים שברשותו. מארק מילוד, שזה לו הסרט הראשון שביים, מנצח על הסרט ביד בטוחה.
לא מכיל פעלולים קולנועיים מוגזמים כגון וואן שוט או עריכה מקבילה. מכיל חלוקה לפרקים ….7.10
מנה עיקרית
- תימות כלליות – "התפריט" עוסק במגוון נושאים: הדרך שבה החברה שלנו מאדירה אנשים לדרגת אלילים, עולם האומנות בתצורתו המודרנית הקפיטליסטית, משרתים מול אדונים, וכן ביקורת על האולטרה-עשירים – אותם אנשים שיכולים להרשות לעצמם לשלם 1,250 דולר כדי לאכול במסעדה.
הסרט מבשל את הנושאים האלה על אש קטנה, בשום שלב לא צולה אותם לרמת עשיית יתר. הסרט נותן לפירוטכניקה של בישול המנה לסנוור ולהסיח את דעתנו מהעובדה שחלק מהטענות או מהרעיונות שמועלים בסרט מטוגנים בשמן עמוק כאילו נועדו לילדים, כיאה למטבח האמריקאי. בסוף המנה ניתן ליהנות מיין איכותי ולדון עם שאר הסועדים האם מדובר בחוויית אכילה שתוכננה בקפידה לתת רושם זה, או סתם רשלנות.
מכיל מורכבות מסוימת שניתן לדון עליה בסוף הסרט …….68.10 - עניין כללי – המנה המשלימה למנת התימות, מצליחה במידה רבה לגרום לסועד או לסועדת להגיד "עוד". מדובר במנה שכל ביס בה מהנה ומדמם. בניגוד למנה הקודמת, מנה זו לא מלווה ביין שיש לבחון אותו מכל כיוון, אלא בכוס גדולה עם מילוי בחינם של משקה קל שיורד בגרון בזריזות שמא נשים לב לכמות המרכיבים המלאכותיים שבו.
אומנם אפשר בקלות למצוא השוואות לשלל סרטים אחרים, במיוחד מהתקופה האחרונה שבה נראה שיש הנאה מיוחדת בסרטי אנטי-עשירים, ולא בטוח שהסרט עושה מספיק כדי לבדל את עצמו מן המנות האחרות, אך הסרט עומד בפני עצמו כבילוי נעים שמשקיע לא רק באוכל בצלחת, אלא גם בחוויה מסביב – אם כי אנו מניחים שלגבי ה"מסביב" יש גם עניין איפה בגלובוס, ובאיזו שעה, תחליטו לראות אותו. אפשרי שקהל צעיר לא יעשה לסרט הזה צדק. מדובר במנה שלא משעממת, לא חוזרת על עצמה ולא מוותרת לעצמה.
מכיל צחוקים רמים, השתוממות מסצנות מפתיעות וישיבה על קצה הכיסא ….87.10
קינוח
- מנת הקינוח בתפריט נוטה לתמצת את החוויה כולה לפסקה או תובנה אחת. עם זאת, יש משהו בסרט שמבקש דיון מעט מורכב יותר מ"טוב" או "לא טוב". בעוד שבהחלט אפשר לחוות אותו כעוגה, בילוי חד פעמי ולא לחלוטין מזין שנועד לסגור ערב, נראה שבעוגה הזאת השקיעו יותר מחשבה מבעוגות דומות בז'אנר. היא אולי לא מדממת כמו בינגסו דרום קוריאני או מלאת רעל כמו סוכריית ציאניד, אך היא עשויה במידה הנכונה בדיוק ביחס לשאיפותיה. כעת נותר בידי האוכלים להחליט האם ליהנות ממידה זאת, או לדבר בתוגה על העוגה שהייתה יכולה להיות.
לא מכיל סצנות לאחר הכתוביות ……..40.50
אחלה ביקורת
(ל"ת)
אל תזמינו את החומוס
(ל"ת)
סליחה, אבל אין על לנגב עם בצל.
(ל"ת)
כן
ולדעתי אפילו ראיתי את המהלך העלילתי הזה ממש לאחרונה. אני רק לא זוכר איפה.
כלומר, אתה לא חייב לדון על שום דבר
אבל להגיד משהו באמצע דיון שדורש תגובה ואז לבקש לא להגיב זה… לא אידיאלי.
מצטער לא לזה התכוונתי
חשבתי שזאת דלת יציאה ידידותית שאפשר לבחור להשתמש בה או לא, ממש לא התכוונתי לסתום את הדיון ואשמח לשמוע את התגובה שלך
כןןן..........
אני מסכים איתך על מה שכתבת כאן לא מסכים שהסרט עשוי טוב. במקרה הוב הוא כיף (לא בשבילי) סדיסטי פשטני למדי על אנשים שמגיע להם עינוי רק לא בטוח את העינוי הזה (כן כולל את השף והצוות שלו) במקרה הרע זה מה שכתבתי למטה.
נ.ב: עם יורשים כתובה כמו "הקומידה" בסרט הזה אז ירדו כל הסיכויים המעוטים שאני אמשיך אחרי הפרק הראשון.
יורשים טובה בהרבה מהסרט הזה
(ו-5 הפרקים הראשונים הם החלשים בסדרה בפער)
חוץ ממארק מילוד ואנשים עשירים , למה בכלל יש ציפייה שיתקרב ברמה ליורשים?
הרי זה לא באמת אותו צוות של הסדרה המופתית של hbo
אני יודע שיש סדרות שמתחילות חלש אבל כזה חלש???
זאת אותה בעיה שיש לי עם מוארת הדמויות נוצרו כדי שנצחק אליהם ולא כדי לתת ביקורת חברתית (לפחות בפרק אחד של היורשים ועונה אחת של מוארת). לפחות הכתיבה של מוארת יודעת בדיוק מה הביקורת החברתית והלוטוס הלבן הוא שיפור משמעותי אבל ביורשים חוץ מ-עשירים= רע ומנותק (ממה שאני זוכר כולל האבא) לא הבנתי כלום. מה הביקורת, ממה אני אמור לצחוק, מה מעניין בזה נאדה
https://www.youtube.com/watch?v=21e13_-efU0
ראיתי סדרות שמתחילות חלש יותר. בכל מקרה, זאת רק חצי עונה ומה שמגיע אחר כך זאת אחת הסדרות הכי מהודקות שאי פעם נעשו.
(ל"ת)
הדבר היחידי שראיתי שיותר גרוע מהפרק הזה היה happy עונה 2
יש יותר גרוע מזה?
לי העונה הראשונה של האפי הספיקה, אבל בוודאי שיש יותר גרוע.
(ל"ת)
אתה תהיה מופתע
מהבית אבות לנאצים, לאב שנוטש את הבת שלו בלי שום סיבה, פחות אקשן ויותר gore חסר טעם, להאפי יש משבר קיומי וכמובן שעושים אותו מגעיל אהה והסדרה עוברת להתמקד בלור של החיזריים במקום בגיבורים הראשיים וכן גם את זה הם עושים מגעיל למה לא? (וכשאני אומר מגעיל אני מתכוון ליותר הרבה יותר 🤢🤮)
אולי אני הזיה אבל אני מחבב חלק גדול מהדמויות ביורשים על אף המפלצתיות שבהן.
בכל מקרה לא הבנתי את הקישור של הבחור הרנדומלי שמברבר על למה היורשים מעפן (ובסרטון אחר אומר שטויות על השבעה באוקטובר).
וכל יצירה אפשר לרדד לאיזה סלוגן/ משוואה/ מסר כמו עשירים=רע, אז מה?
ביקורת משעשעת.
אני מעריך את הצהרות האלרגנים. זה מאוד משוב. אבל הביקורת משמיטה דבר חשוב: שזהו בערך סרט אימה עם קורבנות. זה לא סתם סרט אוכל.
מה משמעות המספרים המודגשים בסוף כל מנה?
(ל"ת)
מחיר כמובן
סתם. ניקוד מתוך 10 כנראה
שקלתי את שניהם ולא נראו לי הגיוניים
לא קריטי
הוליווד עושה סרטים נגד עשירים זה כזה דבילי…
כאילו, גם הסרט הכי דל תקציב שם מתחיל בכמה מליונים. מאיפה הכסף הזה בדיוק?
די זה פשוט מעייף
מה כל כך יוצא דופן בזה?
רוב הסרטים הם על מעמד הביניים ומוגשים לנו בידי מיליונרים או יותר מזה.
בשביל התסריטאים, הבמאים או השחקנים להיכנס לראש של אחד העם זאת מטלה אמנותית. אם אפשר לכתוב דמויות אמינות של חייזרים…
שלא נדבר על זה שלא הכל נפוטיזם בהוליווד ויש יוצרים מרקעים שונים, ואנחנו לא יודעים מאיזה רקע הבמאי או התסריטאי של התפריט.
צריך לדייק
הוליווד עשויה מאנשים עשירים – לכל הפחות מעמד ביניים, אך כאלה שהם לכאורה מודעים לעוולות שכסף גדול עושה.
חלק מהתרופה לנפשם היא ניסיון להצביע מעלה יותר ולהגיד "זה לא אני! הוא אשם!", או במקרים של יוצרים עם יותר מודעות עצמי להגיד "זה נכון! גם אנחנו אשמים!".
זה סוג קולנוע שהיה קיים כמעט תמיד – פרנק קפרה, אחד מאגדות הוליווד הגדולות, הרבה לדבר נגד כסף, עשירים וכוח, ואפילו אם באופן יותר ישיר ופחות במטאפורות אלימות כאלה ואחרות.
האם זה מעייף? אני בהחלט חושב שבשנים האחרונות ראינו בנושא עיסוק יתר, ושחלקים רבים ממנו לא נעשו היטב (אם כי יש לא פעם מחלוקת לגבי מה החלקים. אני מוכן להישבע בשם "מי שעומד מאחוריי", בעוד אחרים מבטלים אותו, ולעומת זאת יצירות כמו "משולש העצבות" זוכים בפרסים בפסטיבלים בעוד אני חושב שזה היה צריך להיות מועמד מוביל לראזי) או לכל הפחות באופן שבעיקר מרגיש ממוחזר – ובטח כשהכול מגיע בטווח כל כך קצר.
בכל מקרה, בין זכיות באוסקר של "פרזיטים" ו"ארץ נוודים" לזכיות בקאן של "משולש העצבות", אני לא רואה סיבה שהגל הזה יעצור. תמיד נוכל להתנחם בסרטי מארוול שיזכירו לנו כמה אנשים עשירים הם גם מוכשרים וחכמים ויפים וחזקים.
איך ארץ נוודים קשור ל״סרטי עשירים״ בקשר שהוא לא עקיף?
(ל"ת)
לא דיברו על "סרטי עשירים"
דיברו על סרטים נגד עשירים, ויש בהחלט ל"ארץ נוודים" דבר או שניים להגיד נגדם.
אמממ, אז גם רוב סרטי ״פורנו עוני״ יכולים להיכלל ברשימה, ואז זה כבר לא טרנד של השנים האחרונות אלא תופעה שקיימת מאז ומתמיד.
לארץ נוודים יש מה להגיד נגד אורח חיים קפיטליסטי וחומרני אבל הוא לא ממש סרט שבא להציג את העשירים האינדיבדואלים כנלעגים, כמו נורטון בבצל הזכוכית נדיר. זה סרט אנטי ממסדי יותר.
לא אהבתי
האמת שפספסתי את הסרט הזה כשיצא, והשבחים פה ובמקומות נוספים גרמו לי כמה פעמים כמעט לתפוס אותו בקולנוע – אבל רק כמעט, כל פעם מסיבה אחרת. היום, לבסוף, ראיתי אותו בבית, ואני שמח שלא טרחתי לקולנוע בשביל זה. כי יפה שיש לסרט משהו לומר, אבל הוא לא היה מספיק קומוניקטיבי לטעמי והתלהב מעצמו יותר מדי לאורך כל הדרך; אז את מה שיש לו לומר הוא אמר בצורה מעצבנת שהרחיקה אותי מהסיפור, וגם גרמה לי גם לתהות לגבי כמה שאלות בלתי פתורות.
אז רייף פינס מעולה (מה עוד חדש), ואניה טיילור ג'וי נהדרת, אבל הסרט לא תפס אותי והשאיר אותי מרוחק. שיהיה, בטח "החתול במגפיים" החדש – שהוא הסרט השני שאני מפספס בקולנוע כבר כמה שבועות – יאכזב פחות.
מחזק. התבאסתי שלא יצא לי לתפוס בקולנוע, אחרי הצפייה כבר לא מתבאס.
אין לסרט הזה שום דבר מעניין חוץ מהקונספט שלו.
ואני דווקא חולק
האמירה של הסרט פשטנית ופשוטה ולא ממש מעניינת, והיא גם לא ממש חלק מהעניין.
אבל המתח בסרט, ההומור וכן, גם האימה, עשויים מאד טוב בעיניי – וחשוב מכך – המבנה של הסרט די חדשני. יש אולי עוד סרטים עם מבנה דומה, אבל אין הרבה סרטים עם מבנה דומה. (מידסומאר קופץ לי לראש, אבל הוא היה גם נפלא למדי).
במידסומר יש דמויות שמתפתחות ואשכרה עלילה, דם אם דלה.
בתפריט הכל בשירות הקונספט, וכן, יש מתח אבל הסרט מאבד מהגובה שלו לקראת הסוף דווקא בגלל שהוא לא מעביר את הדמויות שלו מסע משמעותי – וגם הדמות האחת שכן, עושה את זה בצורה הכי קלישאתית ומגוכחת שאפשר היה לדמיין.
נו, כמה מסע כבר אפשר לעבור בחצי יום?
(ל"ת)
המון.
יש לו מעט סרטים שנפרשים על פני שעות בודדות ובלוקיישן אחד שבהם הדמות הראשית עוברת תהליך יותר משכנע. למשל תא אלפון, לוק, JCVD.
בתפריט זאת אפילו לא הדמות הראשית, והטוויסט שלו פשוט קיטש מזעזע.
דומיניק קרן
אגב, קראתי קצת, והאישה שעשתה את התפריט ב״התפריט״ היא (כמדומני) שפית השלושה כוכבי מישלן היחידה (נדמה לי בארה״ב, אבל אולי גם בעולם) – דומיניק קרן
אציין שאכלתי במסעדה הסן פרנסיסקואית שלה, כמתנה מאשתי ליום הולדתי ה-40 לפני שנתיים וקצת (עמוק בקורונה) – אטילייה קרן. ואציין שלמרות שאכלתי בלא מעט מסעדות מישלן אחרות, לעולם לא התאכזבתי כמו אצלה. בדיוק כמו שהסרט אמר – האוכל מאד מאד מאד יפה, אבל כמו שאניה טיילר ג׳וי אומרת – גם לא מי יודע מה טעים, ובעיקר זכור לי שיצאתי רעב מארוחת הטעימות היקרה להחריד.
זה גם מה שהרגשתי כשצפיתי בסרט.
רואה את המנות האלה וחושב בלב שאין סיכוי שזה טעים או מהנה.
its a b movie show
מה שתאוריתית אמור להיות סטיארה נגישה דרך סרט מותחן הופך להיות לסרט סלשר מאוד בסיסי שה-""""סטיראה""""" שלו עבשה מאוד (לפחות בת 10 שנים). אם אתם נהנים מסרטי סלאשר זה סרט… סביר מינוס ומבדר…. בערך. אם לא אין לכם מה לחפש כאן. זה יותר כמו כרטיס כניסה לעולם הקולנוע של במאי טלוויזיה מאשר יצירה גמורה.