דאנה איבגי עם משה איבגי. מתוך היו לילות.
משה ודאנה איבגי ביחד בסרט, שהיה מועמד לשמונה פרסי אופיר: זה לבדו אמור למשוך קהל צופים לסרט. אולם המשחק המעולה של כל צוות השחקנים והצילום הנאה של עופר ינוב, אינם מספיקים כדי ליהנות מ"היו לילות". אני לא רוצה להישמע כמו סטודנט לקולנוע, אבל לא אמורה להיות דרמה בסרט? לא מדובר בסרט רע אלא פשוט בסרט לא מספיק מעניין. קשה לי להאמין שיצליח בארץ או בחו"ל, שם לא מכירים את משה ודאנה איבגי המוכשרים.
נימה נוסטלגית שולטת בסרט של רוני ניניו, שמביים גם הצגות והקדיש את הסרט להוריו. גם אביו, אברהם ניניו, היה במאי תאטרון. אנשים מבוגרים ייהנו מהסרט הזה, אולי, יותר מצעירים.
גוני (דאנה איבגי) עומדת לעבור לגור בדירה משלה. היא דואגת לאביה החולה, יצחק (משה איבגי), בעל הזקן הלבן, ומטפלת בו. בעבר יצחק, עם זקן נטול שיבה, היה במאי תאטרון מצליח ונשוי לאורה הרוסייה (יבגניה דודינה). מהר מאוד מגלים בפלאשבקים מהם שני הדברים העיקריים שהביאו את יצחק למצב של אדם בודד, חולה ומובטל.
הסרט ממשיך גם כשהכול ידוע, העיקר בו הוא ה'איך' ולא ה'מה קורה', כך שהקטעים באים בזה אחר זה ואינם אלא רגעים שצריך לעבור ולא מובילים לשום דבר. רוני ניניו, שכתב וביים, משתדל לרגש ולסחוט דמעות בעזרת ילדה צעירה ומחלה סופנית. דווקא ההווה, שיש בו תשתית ראויה לסיפור דרמתי מעניין, לא זוכה להתייחסות מספקת. גוני צריכה להתמודד עם הכעסים שיש לה כלפי אביה, היא רוצה לעזוב את הבית, להשתחרר ולהגשים את עצמה, ובו-בזמן היא דואגת לו, מוצאת לו תעסוקה ומלווה אותו בכל צעדיו.
מימין לשמאל: משה איבגי, יבגניה דודינה ומאיה כהן. מתוך היו לילות.
משה איבגי, יבגניה דודינה, דאנה איבגי ומאיה כהן כגוני הצעירה טובים מאוד, וגם השחקנים שמגלמים את משפחתה של אורה מוצלחים – ובקטעים עמם, האמינים ביותר בסרט, יש דינמיקה מוצלחת וחוש הומור. בשאר הסרט אין דרמה, מתוארים מצבים רגילים למדי המסופרים בדרך שגרתית מדי. אפילו המוסיקה של שמוליק נויפלד צפויה ומיושנת. בסוף, כמובן, מתנגן השיר "היו לילות".
דירוג: 
היו לילות
ישראל, 2009
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-04.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רוני ניניו
תסריט:
רוני ניניו
שחקנים:
דאנה איבגי
משה איבגי
יבגניה דודינה
מאיה כהן