בתמונת היח"צ שהסתובבה לפני עליית הסדרה "חאנשי" ב-HOT, נראית חאנשי, צעירה חרדית אמריקנית, רוכנת על ברכיה למרגלות מטוס אל על, ובמקום לנשק את אדמת ארץ הקודש היא מוציאה לשון מגעילה ומלקקת אותה תוך כדי מבט אלינו, שאומר "קלטו איזו מצחיקה אני" וגם "ככה עושים את זה בסקס?". במקרה הזה, זו תמונה ששווה אלף מילים - או אלף מילים שיסכמו את הסדרה הזו במילה אחת: שווה.
על קצה המזלג, קרינג'יות ופנטזיות מיניות הן מהות היצירה הזו, אבל המנה המפתיעה שעל הצלחת כוללת כל כך הרבה יותר: סאטירה מוצלחת על החברה החרדית המדכאת מיניות נשית, על החברה הדתית-לאומית מעצימת הפטריוטיות, ועל התחביב הלאומי שלנו לתייג באוטומטיות זה את זה, כולל לחשוב שיוצרת חרדית לא תוציא מהלפטופ שלה קומדיה נהדרת.
"חאנשי" לא מושלמת, אבל היא כתובה בחדות ומפתיעה קומית - לא ז'אנר שחילוני כמוני חשב שיגיע מיוצרת חרדית. איך אמר חנן בן ארי? "אל תכלאוני בשום כלוב". ובאמת - שום כלוב לא יכול להכיל את החיה המוזרה הזו.
"חאנשי" מביאה למסך שעטנז מקורי: חרדיות אמריקנית עם חוצפה צברית, חרמנות של מתבגר תל-אביבי ורגעי מבוכה של קניה ווסט ב"יד ושם". בהתחלה, עוד לפני שניסיתי להבין מי היא כדמות, מהן המוטיבציות שלה ומה היא כבר מסוגלת יותר, להצחיק או להעיק, המאמץ היה בניסיון למקם צעירה חרדית בלתי מסופקת מינית בנוף הדמויות המוכרות - ואלו כבר חדשות טובות.
כי חאנשי היא משהו שלא ראינו, ובמגבלות עייפות החומר של סדרות ישראליות סובבות חרדיות-חונקת-נשים, זו קומדיה שלא רק יוצאת מהקופסה - היא בועטת בה לכל הרוחות. הדמות שיצרה ככל הנראה בדמותה עליזה חנוביץ', שגדלה בקהילה החרדית בברוקלין, היא פצצת חוסר טאקט עמוסה בטיימינג קומי, משהו בין איליין של "סיינפלד" לכל חיקוי ירא שמיים שמגלמת גיה באר גורביץ' ב"ארץ נהדרת".
תודה לה' ש"חאנשי" לא באה לעולם כדי לספר לנו שוב את עלילת "המורדת". היא צעירה חרמנית, שאת החרדיות החונקת מחפשת להחליף במשחקי חניקה - לא במסע מהוסס ומלא רגשות אשמה. עם הבסיס הקומי הזה היא מנסה, ולרוב מצליחה, לייצר ריתוק אליה ואל מערכות היחסים שלה עם הסביבה הפוריטנית. החברה הקרובה שלה ושותפותיה לדירה לא יכולות איתה ולא בלעדיה, הגברים שהיא פוגשת בדרך נמשכים אל החופש המיני שהיא משדרת, ונשאר לה רק להביך את עצמה כדי שגם נצחק קצת.
בין שהטיימינג מקרי או לא, ואולי אני טיפה מגזים, "חאנשי" היא בדיוק מה שמדינת ישראל צריכה בימים אלו: בסרטונים שיצאו רק אתמול מערוץ הכנסת כיכבו הקונפליקטים שנעסוק בהם בארבע השנים הקרובות - חושך מול אור, קיצוניות מול מתירנות וחרדים מול חרדים לעתיד של "טיב טעם".
כשח"כ אבי מעוז נאם במליאה על חשמונאים ומתייוונים, ח"כ מיכל שיר החליטה שהוא דיבר עליה ושהיא לא יהודייה מספיק בעיניו. באירוע אחר עורר ח"כ שלמה קרעי מהומה כי כולם חשבו שלעג לחבר כנסת אחר על היותו גיי.
אין ספק, אנחנו חייבים איזו חאנשי כזו שתקליל קצת את העסק, תצחק על כל המכוער והעלוב שמקיף אותנו ותתחרמן על כולנו. אם לא נאחה את הקרע, שלפחות נרגיש קצת יותר מושכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו