בן (שלומי ברטונוב) ורז (אריאל וולף), בני זוג, עברו זה עתה לדירה ששיפצו בדרום תל אביב, בבניין שכדי להיכנס אליו יש צורך בקוד. בן אף נטע עץ ברחוב, אולי כדי להפוך את הנוף העירוני האפור למלבב יותר, ואולי גם כתזכורת למעשה ההתיישבות הציוני והפרחת השממה. אחרי הכול, מי אם לא הוא, בן, יהפוך בנוכחותו את המקום הזה לטוב יותר – בתנאי, כמובן, שאיש מתושבי השכונה, כזה שצבע עורו שחור, לא יטריד את מנוחתו.
בן ורז הם גיבורי סרטו של עידן חגואל, "אזרח מודאג", שהצגת הבכורה העולמית שלו התקיימה בפסטיבל ברלין השנה, והוא זכה בפרסי התסריט והמוזיקה בפסטיבל ירושלים האחרון. שניהם מייצגים איזו בורגנות שאננה שרוח צדקנות מעצבנת אופפת אותה. קל לשער לאיזו מפלגה הם הצביעו בבחירות האחרונות. רמז: היא לא עברה את אחוז החסימה. "האחר" מעניין אותם כל עוד הוא לא נשען מבלי משים על העץ דק-הגזע שנטעו. כל עוד הוא שם, אבל מקפיד שלא להיראות.
דמותו של בן מזכירה את מגיש תכנית הספרות הטלוויזיונית שגילם דניאל אוטיי ב"מחבואים" (2005) של מיכאל האנקה. ישנה שם סצנה שבה הוא ואשתו הנסערים מנסים לחצות את הכביש שלא במעבר חצייה, וכמעט נפגעים על-ידי רוכב אופניים שחור שאינו מבחין בהם. זה הרגע שבו הגזענות והתנשאות שדמותו של אוטיי כה מיטיבה להסתיר מתחת לחזותה האינטלקטואלית פורצות החוצה באינסטינקטיביות. זהו הרגע שבו הגבריות הצרפתית-בורגנית חושפת את יחסה האמיתי כלפי המהגרים שמאיימים עליה, כמו על אירופה הלבנה כולה. זהו הרגע שבו נחשפת צביעותו של הליברל לכאורה.
3 צפייה בגלריה
מתוך "אזרח מודאג"
מתוך "אזרח מודאג"
ליברלים? לכאורה. מתוך "אזרח מודאג"
(צילום מסך)
סיפור "אזרח מודאג" מתחיל כאשר בן מבחין בעובד זר, צעיר אריתראי, הנשען על העץ שנטע. הוא מעיר לו, ואז גם מזעיק משטרה, והשוטרים שמגיעים במהירות יחסית מגיבים באלימות נטולת פרופורציות כלפי הצעיר. בן, שעד להתרחשות, חווה טלטלה רגשית עזה. מוצף תחושת אשמה הוא מנסה למצוא דרך לכפר על מה שעולל, ומתקשה להמשיך בשגרת חייו עם בן זוגו. במקביל, מתאר הסרט את ניסיונותיהם של השניים למצוא אם פונדקאית בחו"ל דרך סוכנות ולהביא ילד משותף.
כותרתו האירונית של "אזרח מודאג" מתייחסת למתח שבין צדקנות וגזענות שנוכח בדמותו של בן, המגולם היטב בידי ברטונוב. באחת הסצנות המוזרות והאפקטיביות בסרט הוא נוטש לרגע פגישה בענייני הליכי הפונדקאות כדי ללכת לשירותים ולהתקשר משם למשטרה ולתהות מה עלה בגורלו של הצעיר שהוכה. זהו רגע משונה משום שהוא מעיד על איזשהו חוסר מודעות בדמות הזו לעמדה הפריווילגית שלה, ליחסי הכוח המתקיימים כמעט בכל סיטואציה שהיא חווה – בין אם מדובר בהליך פונדקאות ובין אם במעבר לדירה חדשה בדרום העיר כחלק מתהליך מתמשך של ג'נטריפיקציה. מבחינה זו, הבחירה בזוג בורגני הומוסקסואלי אשכנזי (וולף וברטונוב, אגב, הם זוג גם במציאות) מעידה, מבחינת הסרט, על עיוורון שמתקיים בין מי שנלחמים למען זכויותיהם – והלהט"בופוביה הקיצונית של הקואליציה ההולכת ומוקמת בימים אלה מעניקה לסרטו של חגואל רלוונטיות מדאיגה – ובין אטימותם כלפי מי שנמצאים מתחתם בשרשרת הניצול החברתי והכלכלי.
3 צפייה בגלריה
מתוך "אזרח מודאג"
מתוך "אזרח מודאג"
עיוורים כלפיו. מתוך "אזרח מודאג"
(צילום: גיא סחף)
יש משהו ב"אזרח מודאג" שמזכיר את סרטו של יובל הדדי, "15 שנה" מ-2020. הסרט ההוא עסק במשבר הפוקד זוג גברים הומוסקסואלים סביב רצונו של אחד מהם להביא ילד. בשני המקרים, התחושה היא שהמשבר הפוקד את הזוגיות האיתנה לכאורה אינו בהכרח זה שמדברים עליו, אלא איזשהו מתח שרוחש מתחת לאורח החיים הבורגני והשלו שבני הזוג מנהלים. כך, פרץ הצדקנות שתוקף את בן, שלא לדבר על הזעם שמתעורר בו למראה הצעיר השחור הנשען על גזע העץ, מייצגים אולי רגע של משבר ורצון לשינוי שהוא לא מוכן להודות בו.
המרחב הופך, לפיכך, למייצג של תחושת זרות. נדמה כאילו בן ורז כלואים בבניין שאליו הם עברו לגור – בין היתר, הם בחרו בה משום שעלות דירה כמו שלהם במרכז תל אביב גבוהה פי כמה, ומשום שהאזור עתיד בתוך שנים מעטות לשנות את פניו ולהפוך למבוקש. אבל במרחב הזה של דרום העיר יש גם משהו מאיים. מישהו, לא ברור מי, הצליח לחדור אל לובי הבניין ולעשות בו את צרכיו. בן, בייאושו, ומבלי לעדכן את רז, מחליט למכור את הדירה שלהם – אולי מתוך הכרה שהם לא שייכים לכאן. הסרט שב ומראה את בן במשרד האדריכלים שבו הוא עובד, כאשר הוא משתעשע בתוכנה גרפית שמאפשרת לו לעצב את המרחב העירוני כפנטזיה של בורגנות מכילה, אבל רק לכאורה.
3 צפייה בגלריה
מתוך "אזרח מודאג"
מתוך "אזרח מודאג"
שוויון לכולם! כאילו, כל מי שבדיוק כמוך. מתוך "אזרח מודאג"
(צילום מסך)
זהו סרטו השני של חגואל (את סרטו הראשון, "אינרציה" מ-2015, לא ראיתי), ולזכותו עומדים צמד שחקנים טובים וגם משך זמן הקרנה, 82 דקות בלבד, שאינו מעיק (גם אם כמה מהרעיונות חוזרים על עצמם במהלכו). זוהי סאטירה חברתית שישנם בה צדדים אפלים, שכל צופה מוזמנ/ת למצוא אותם בעצמו/ה. ייסוריו של בן בעקבות התקרית הלילית לא בהכרח הופכים אותו לאדם מוסרי יותר. יש בהם אפילו ממד נרקיסיסטי הגובל בשביעות רצון עצמית ובשיפוטיות. סיפורו הוא הגילום הבורגני והמתחסד של "יורים ובוכים" – והסרט מתייחס באירוניה לנטילת האחריות שלו ולחיפוש אחר כפרה. "אזרח מודאג" הוא דרמה קטנה וצנועה שכדאי לצפות בה.