ביקורת: אווטאר – דרכם של המים

ג'יימס קמרון מציג: שלוש שעות ורבע של בזבוז זמן.

נתחיל מהשורה התחתונה: אין צורך לראות את "אווטאר: דרכם של המים". "אווטאר: דרכם של המים" הוא סרט גרוע ואין בו שום דבר שלא ראיתם כבר במקום אחר, מבוצע באופן יותר טוב. כן, אני יודע, יש לו הרבה ביקורות נלהבות בכל מקום. הן מבלבלות גם אותי. 

נמשיך: אין צורך לראות את "אווטאר: דרכם של המים" בתלת מימד. מאז "אווטאר" הראשון עברו הרבה משקפי תלת מימד בפחים, ותלת מימד הפך מבון-טון לסטנדרט למשקפיים מציקות שלא מוסיפות יותר מדי. התלת ב"דרכם של המים" הוא בהחלט מהיותר טובים שיש, אבל אין בו שום חידוש או תוספת ושום דבר שמתרחש בסרט לא ממש נהנה מהמימד השלישי שלכאורה מתווסף. 

ולבסוף: אל תראו את הסרט הזה באיימקס תלת מימד, או בכל הקרנה שיש סיכוי שתתקלו בה בפורמט ה-HFR. לא ברור לי למה קמרון חשב שהוא יצליח איפה שאחרים נכשלו אבל גם הוא נכשל – ה-HFR באופן פעיל הכאיב לעיניים שלי. לא כמטאפורה ציורית או משהו, באופן מילולי למדי. באופן מטאפורי , אני יכול לציין שזה גורם לסרט להיראות כמו סצנת מעבר במשחק מחשב, ולא מהאלה של הביוקר. אז גם אם אתם מתעקשים לראות את הסרט כי הסקרנות גוברת עליכם – כמי שסבל מאוד מהקרנת תלת מימד איימקס, אני ממליץ למצוא הקרנת דו מימד נוחה ושקטה איפשהו. 

 אוקיי, עכשיו אחרי שהוצאנו את זה מהמערכת – "דרכם של המים" מתחיל במונולוג ארוך שבו מציגים לנו בקריינות מעייפת את כל השינויים שהתרחשו מאז "אווטאר" הראשון, ויש, משום מה, עשרות כאלה. זה לא שאפשר לראות את הסרט הזה בלי לראות את הסרט הקודם, אבל נקודת הפתיחה פה כל כך שונה שזה כמעט לא משנה כי גם מי שצפה בסרט הראשון יגיד כמה פעמים "רגע, מה?". 

עקרונית, אחרי שבני האדם עוזבים את פנדורה הם חוזרים כי לא היה לאף אחד כוח לחשוב על תימות חדשות לזיכיון הזה. יש עניין שנזרק במשפט על זה שכדור הארץ הפך לבלתי ניתן למחייה אז הם רוצים שבני אדם יעברו לפנדורה אבל נראה שבמקום שהסרט יציג את הדילמה המעניינת הזאת בפני הדמויות שלו הוא מעדיף שבני האדם והנאבי ימשיכו לשחק בילידים ותאגידים, כאשר ג'ייק סאלי מוביל את המרד לתוצאות… טובות? רעות? זה לא כל כך ברור. 

בזמן הזה, ג'ייק סאלי ונייטירי (ששונמכה משמעותית ולא עושה כלום בסרט הזה) הופכים לתא משפחתי רחב עם שלושה ילדים משלהם, פלוס ילדה שהאווטאר של הדמות של סיגורני וויבר הולידה וילד בן אנוש העונה לשם "ספיידר" שמשחק אותה מוגלי בספר הג'ונגל עם כל הנאבי (קמרון, אל תהיה פחדן, תעשה ש"אווטאר 3" יהיה מחזמר בכיכובו של תום אבני). 

חוץ מזה, הדמות של סטיבן לאנג מהפעם הקודמת חוזרת כדי לנקום בג'ייק, כי אין לאף אחד כוח לחשוב על נבלים חדשים לזיכיון הזה. כדי בכל זאת להימנע ממחזור מוחלט, הפעם הוא נאבי. לכאורה, חזרה של הנבל אבל עכשיו עם הכוחות של הגיבור היתה יכולה להיות מסקרנת בקטע של שבירה של מאזן הכוחות, רק שזה לא קורה – למרות שיש עכשיו צוות שלם של נאבי שכולם חיילי סיירת מובחרים, ג'ייק וחבריו (וילדיו) עדיין מכפכפים אותם בקלות כי למה ליצור איזשהו מתח או עניין בסצנות האקשן שלך.

כל זה רק ההקדמה. זה לא אומר שהיא לוקחת פחות מארבעים דקות ארורות, אבל רק הקדמה. הרי לסרט לא קוראים "אווטאר: שובו של המה-שמו", אלא "אווטאר: דרכם של המים" אז מתישהו צריך להגיע אל המים. לכן אחרי המפגש של ג'ייק ולאנג, הוא מחליט להפסיק להיות מנהיג המרד וחותך עם המשפחה שלו אל בני הדודים הרחוקים של הנאבי, הנאבי של המים – שהם בדיוק אותו דבר רק בטורקיז, עם כמה התאמות לענייני שחייה וצלילה, ומשמעותית מכוערים יותר מהנאבי הכחולים, שגם ככה לא בדיוק שיא האסתטיקה. 

אז, אולי, סוג של, מתחיל הסרט. רק שגם הוא מרגיש בעיקר כמו הרבה מאוד אקספוזיציה ומעט מאוד עלילה. כאמור, יש למשפחת סאלי המורחבת איזה ארבעה ילדים, וקמרון אמנם לא כתב לאף אחד מהם אופי אבל הוא בהחלט כתב לכל אחד סצנות ארוכות ומשעממות שאמורות לתת להם אפיון, כמו "האח הגדול והאחראי", "האח הצעיר והפרוע שנכנס לצרות", "האחות החורגת שכנראה על הספקטרום" ו"אה וואי כתבנו ארבעה ילדים במקום שלושה? אממ אממ היא קטנה ו… ו… היא אחות קטנה. יאללה סיימנו, מי רוצה להזמין משהו בוולט?". 

כל העסק הזה, למשך קרוב לשעתיים, פשוט נעדר קונפליקט או עניין כלשהו. כשקמרון אמר שאפשר לצאת בכל רגע נתון לשירותים הוא לא צחק – קשה לחשוב על משהו שבאמת אפשר להפסיד באמצע הסרט הזה. לכאורה, יש למשפחת סאלי קשיי התאקלמות אצל אנשי המים, אבל זה פלוס מינוס אותו רעיון שמועבר שוב ושוב באופן מגוחך. דמויות שכבר היה נראה שאנחנו בסדר איתן לפתע שוב חוזרות ל"אתם לא מפה" סתם כי כבר ישבו וכתבו את הסצנה אז מה, לא נצלם אותה?

יש כן משהו אחד שהוא כמעט מעניין בסרט וזה מערכת היחסים בין ספיידר האנושי וסטיבן לאנג הנאבי – הבן אדם שרוצה להיות נאבי, והנאבי שעדיין מחשיב את עצמו בן אדם. מדובר בחלק היחיד שאין בו אף דיאלוג שהוא כל כך גרוע שהוא גורם לפרצי צחוק (ויש הרבה כאלה בצד הנאבי) והוא אפילו לרגעים מעניין ומותח. זה לא כתוב היטב – שום דבר בסרט הזה לא כתוב היטב – אבל אם יש איזו שהיא גרסה של הסרט שעובדת, זאת גרסת לאנג-ספיידר עם ג'מיין קלמנט (אבל, נו, כדמות אמיתית שמישהו טרח לכתוב). 

אבל למי אכפת, אתם ודאי אומרים – לא באנו לעניינים חסרי חשיבות כמו דיאלוגים, דמויות, עלילה או בניית עולם קוהרנטית – באנו לראות את עולם המים המדהים של אווטאר! 

ובכן, האם אפשר להפנות אתכם לכל סרט טבע אי פעם? 

כי כן, אין ספק שיש כוח בלראות סצנות תת ימיות באיימקס, אבל בניגוד לפנדורה על העצים, שם קמרון לפחות קצת משחק עם חוקי הטבע וממציא איזו מערכת אקולוגית ייחודית, כאן העולם המימי של פנדורה הוא פשוט העתק הדבק למתחת למים שלנו. כן, הם נותנים לדגים צבעים מוזרים או איזה סנפיר נוסף, אבל כאילו – יש דגים יותר יפים ומעניינים בכדור הארץ וזה מגניב יותר כי הם באמת קיימים בכדור הארץ שלנו. כאן מדובר בעולם אקולוגי חסר דמיון ובלי רעיון מעניין אחד. זה לא נורא, אבל כבר היה עדיף שקמרון היה מממן עוד הרפתקה תת-ימית לדיוויד אטנבורו. 

אוקיי אבל מה עם סצנות האקשן? אז כאמור, ה-HFR הורס שם כל חלקה טובה, אבל בנוסף, "דרכם של המים" גם הפך את הנאבי לבלתי מנוצחים וחסרי חסרונות בקרב. זה מעקר את תחושת הסכנה שצריכה להתלוות לסרטי אקשן – זאת שבה אנחנו חוששים לחיי הגיבור או הקרובים אליו. אז בין הויזואליה הבסדר-נניח והסכנה שאינה, לא נותר אלא להכתיר את סצנות האקשן הללו כסצנות האקשן הגרועות שקמרון ביים בחייו. 

לכאורה, לכל הבעיות הללו אמור להיות מענה במערכת הסיום של הסרט, ובה סוף סוף דברים קורים. אלא שלא משנה כמה טובה הסצנה הזאת (ולדעתי היא לא כזאת טובה אבל אחרים מדברים בשבחה), אחרי שעתיים שהסרט שחק ממני כל גרם של עניין אי אפשר לצפות שאני לפתע אתעניין במה שקורה – בייחוד כאשר נראה ששוב נגמרו לקמרון הרעיונות ולכן השעה האחרונה היא פשוט לקיחת רעיונות מסרטים אחרים שלו שם הוא עשה את כל זה פשוט הרבה יותר טוב. 

והדובדבן על כל עוגת הבעיות הזאת הוא כמובן האורך המוגזם שלו – שלוש שעות ורבע. אני מבין שזה אורך שכל אפוס רוצה להתהדר בו כדי להראות כמה הוא אפוס, במעין רקורסיביות שברור שזה אפוס כי זה שלוש שעות, וזה שלוש שעות כי זה אפוס, אבל שום דבר בסרט הזה לא מתקרב להצדקה של האורך הזה. זה סרט עם לפחות חמש דמויות ועשרים סצנות מיותרות רק שנראה שקמרון בשלב בקריירה שלו שאף אחד לא אומר לו "לא, על מה אתה מדבר". אפילו התחושה של היטמעות בעולם ויזואלי שונה לחלוטין כבר נעשתה לא מעט בעשור האחרון, ו"דרכם של המים" לא עושה משהו מספיק מעניין או שונה או פורץ דרך טכנולוגית בשביל להכריז עליו כ"טוב, כן, יש בעיות אבל לא ראיתם אף פעם דבר כזה". אלא אם זה הסרט הראשון שלכם בעשור האחרון, ראיתם. 

הרבה צחקו על כך ש"אווטאר" היה פשוט "פוקהונטס" או "רוקד עם זאבים" אבל עם אנשים כחולים בחלל. והם צודקים, אבל היי – מדובר בשני סרטים שעובדים, והם בסך הכל תפקדו גם בגרסת האנשים הכחולים בחלל. כאן, בניסיון לעשות משהו מקורי, קמרון יצר קשקוש אחד גדול חסר עוגן, בנייה, קצב או רעיון אחד באמת מעניין ששווה לצאת בשבילו לקולנוע. וכאמור, גם קלף הויזואליה כבר לא משחק באותה חשיבות כמו בפעם שעברה. על כן, נותר רק לקוות שלקראת הסרט השלישי קמרון יחליט לא להתחכם ויגנוב שוב מסרט אחר את התסריט שלו. זה לא יהיה מקורי, אבל לפחות זה לא יהיה בזבוז הזמן המוחלט שהוא "אווטאר: דרכם של המים".